טוב.
המון המון המוווון זמן שלא כתבתי.
למה? כי לא הייתה לי מוזה לזה. שטוב, אתם יודעים, אין מוזה לכתוב.
חוץ מזה, שכשאין זמן.. נו, אז אין זמן. ואם הבחירה שלי במה לעשות בזמני הפנוי היא בין להתכרבל עם החברה שלי או לכתוב פוסט- אז התשובה ברורה!
אבל, עכשיו נפלה עלי פתאום המוזה המיוחלת!
אז ממה נתחיל? אולי אני פשוט אכתוב ואזרום עם זה ונראה מה יצא. תמיד אפשר הרי לערוך אח"כ.
בית.
הבית שלי, או ליתר דיוק של הורי, נמצא בשיפוצים מאסיביים.
הבית הוא למעשה דירת גג שלמטה יש את חדרם של ההורים, הסלון, חדרי אורחים, מטבח, מקלחת וכ"ו וכ"ו.. למעלה יש את החדר שלי הכולל מקלחת ושירותים, ואת הגג.
השיפוצים הנ"ל נערכים בכל הקומה התחתונה וכוללים שבירות קירות, בניית חדשים, החלפת מטבח, אמבטיות חדשות, צביעה, רצפה חדשה לכל הבית ועוד כהנה וכהנה.
למה כל זה חשוב? קודם כל כדי שתאחלו לי שייצא יפה בסוף ושתבקשו בנימוס הזמנה ל"חנוכת בית". שנית כדי לציין שמאחר והחדר שלי נשאר כמות שהוא, הגענו לסידור בבית שבוא הורי גרים בחדר שלי, ואני עברתי לגור בראשל"צ עם החברה שלי- סיון J. השיפוצים נמשכים כבר כ5 שבועות וצפויים להערך עוד לפחות שבוע וחצי. מה שיוצא שחודש וחצי אני גר עם חברתי שנמצאת כרגע לפני גיוס ולכן רוב הזמן איתי בבית. J
וואי, לגור יחד זה דבר שונה. גם לפני זה כמעט וגרנו יחד במובן שכמעט כל יום היינו יחד ובילינו שעות וימים יחד- אבל זה לא אותו דבר. באופן מוזר, מרגע שעברתי לפה יש רושם שאנו מבלים פחות זמן יחד ממה שהיה קודם. הסיבה לכך נעוצה בכמה גורמים: קודם כל בעובדה שזה קרה במקביל עם תחילת לימודיי במכללה, ואז עוד נוספה עבודה לעסק, ושנית בגלל שלראשונה יש המון זמן של יחד שהוא לא באמת יחד. זמן שלמרות שאנו באותו מיקום גאוגרפי, כל אחד עסוק בשלו. אבל למרות כל זה- לגור איתה זה נהדר! לישון איתה כל לילה. לקום איתה כל בוקר. וכל פעם להתפעם מיופייה. כן, גם לריב זה סוג של כיף. למה? כי זה ריבים כאלה של זוגות. ריבים תמיד יקרו, אין מה לעשות, אבל זה לא ריבים ילדותיים וזה לא ריבים שטותיים. זה ריבים שחשוב שיקרו, וזה ריבים שבד"כ אנו יוצאים מהם עם מסקנות ואף מיישמים אותם, וזה ריבים פתוחים וכנים ואוהבים. ריבים של זוג! וואי, אני אוהב אותה!
מה עוד?
לימודים.
התחלתי ללמוד מדעי ההתנהגות במכללה האקדמית ת"א יפו. איפה שלא נכנעים לבינוניות.
המכללה מצויינת, מדורגת במקום הראשון בין המכללות וראשון/שני בין המוסדות האקדמיים בכלל (יחד עם אונ' ת"א) במקצוע הפסיכולוגיה, אינטימית, נוחה יחסית להגעה, אוירה טובה, אנשים טובים, אני לומד שם במלגה, בקיצר.............................. משעמם! אני מקווה מאוד שבעתיד זה יהיה יותר מעניין כי כרגע זה סוציולוגיה מעיקה, מקורות הסטוריים של מדעי ההתנהגות (יענו- פילוסופיה), קורס קריאה וכתיבה של עבודות מדעיות (בעעע...), ועוד דברים לא מעניינים. יש רק 2 קורסים בפסיכולוגיה שאיכשהו סבירים מבחינת עניין, אך גם די יבשים כאלה.
הבעיה שלי היא שאין לי מיומנויות למידה. אני לא מסוגל לשבת על התחת וללמוד כמו שצריך, אלא אם יש לי מבחן למחרת! ואם תוסיפו על כל זה את העובדה שכדי להמשיך לתואר שני (שזו המטרה) אני צריך לסיים את התואר הראשון עם ממוצע של 92 מינימום- תגלו שאני בבעיה קטנה.
עבודה.
הו, כאן נעוץ החידוש המרענן ביותר מבחינתי. שהוא למרבה הצער עוד סיבה (תירוץ?) למפלתי הצפויה באקדמיה.
כולכם מכירים את בועות הסבון הנוסטלגיות, נכון? יפה.
לפני כשנתיים מדען ישראלי גילה דרך חדשה ליצור בועות בעלות מראה ומרקם של בועות סבון, אך עשויות מחומר לא רעיל הניתן לאכילה ובטעמים שונים. המדען רשם את הפטנט ומכר את הזיכיון לבועות אלה לאיזשהו מר-בחור שמפיק אירועים. המר-בחור במשך שנה עבד עם הבועות (שאז היו בטעמים של תות וענבים) עד שהגיעה לאוזניו ידיעה מהמדען שהולכים לצאת גם טעמים אלכוהוליים. המר-בחור הפיץ את השמועה וכך הגיעה אליו בת דודתי אורית להתעניין. כשהבינה שעדיין אין בועות אלכוהוליות אך הן עומדות לצאת, דיברה עם המר-בחור ומפה לשם..... בת דודתי היא בעלת הזיכיון הבלעדי בעולם להפיץ את הבועות האלכוהוליות!
בקיצור:
אני נכנסתי לעסק של אורית והולך במקומה לכל מיני חתונות ובר מצוות. יש מכונה שמפציצה במאות בועות מתוקות ואלכוהוליות ואנשים ברחבת הריקודים נהנים מהן ותופסים אותן עם הלשון וזה ממש ממש מגניב! ככה שאם קוראים את זה אנשים שמתחתנים או חוגגים בר/בת מצווה או מכירים מישהו שחוגג או מתחתן או סתם עושים מסיבה- ורוצים גימיק ממש מגניב... אני הכתובת שלכם!
הבועות לא דביקות, לא מחליקות, לא מכתימות, לא מלכלכות, וכשרות עם הכשר הרבנות!
שיא הרצינות- כיף ומגניב!
עכשיו, אני לא מסתפק בקטנות. אנחנו עכשיו בודקים אופציה לשיווק העניין לחו"ל. במידה ונוכל להפיץ כמה אלפי ליטרים של החומר לרחבי העולם (כמובן שמתמקדים באירופה, אוסטרליה, וארה"ב), שזה משהו לגמרי לא בלתי הגיוני, אתם קוראים עכשיו את מילותיו של אדם עמיד ביותר. לצורך ההשוואה, כמה אתם חושבים שמרוויח המפיץ הבלעדי של מכונות העשן לריקודים?
(כמובן שהכל חלומות, והסיכוי להתעשר מזה הוא לא 100%, ואפילו לא קרוב, אבל לחלום זה תמיד טוב. חוץ מזה שאם לא מסתכנים ומנסים- אין סיכוי אפילו קטן להצליח! וזה דוקא דבר שיש לו שוק. מי יודע... אולי...)
טוב. נושא הבא.
יום כיפור!
זה נושא שעליו דוקא רציתי לכתוב הרבה זמן, ורק חיכיתי למוזה לכתוב פוסט שלם שאליו אוכל להשחיל את זה.
חשבתי שיום כיפור השנה יהיה קשה יותר מהרגיל. זכרונות מהשנה שעברה וכל מיני כאלה. מסתבר שטעיתי ובגדול! היה מדהים. היה כיף. היה נהדר. ולא, זה לא בגלל שהצום עבר עלי יותר בקלות משנים עברו, אלא בגלל סיון שלי.
בערב יום כיפור הסתובבנו כמיטב המסורת ברחובות ראשון. נפגשנו עם אנשים והתלהבנו מזה שאפשר ללכת על הכביש. ביום כיפור עצמו ישנו עד מאוחר ונשארנו בבית. עשינו דברים של בית ובעיקר התפנקנו. אבל! הפינוק העיקרי הגיע בערב! גרררר...... J
סיון הפשיטה אותי, השכיבה אותי על הבטן, והחלה במסאז' מפנק על כל הגוף... ואני מתכוון כל הגוף... כתפיים, גב, גב תחתון, תחת, ירכיים, שוקיים, כפות רגליים, זרועות, כפות ידיים, צוואר, רקות, חזה....... הכל! מסאז' שערך יותר משעה רצוף ואני גאה ושמח (מאוד) להגיד בפה מלא שזה המסאז' הלא מקצועי הכי טוב שקיבלתי מעולם!!!! מה גם שבסוף המסאז' היא הוסיפה פינוק מיוחד שהשלים את החבילה והביא אותי לרגיעה מושלמת ולרקיע השמיני (את הרקיע השביעי עברתי ממזמן...)
מאז כל כמה זמן היא מפנקת אותי במסאז'ים (ואני כמובן מפנק אותה גם) ו.... וואו. איזה כיף לי!! כיף כיף כיף!!! JJJJ
עוד נושא? יאללה. מה לדעתכם על ועידת אנאפוליס בתור נושא?
דעתי, בגדול, היא כזאת. ישנו רוב פלסטיני הרוצה שלום. לצערי לא נראה שהרוב הזה הוא כ"כ מוחץ, אך הוא ישנו. מקבלי ההחלטות הפוליטיים רוצים שלום. ומה הדרישה מאיתנו? בעקרון לוותר על שטחים שגם ככה מיושבים כיום ע"י ערבים כמעט באופן בלעדי.
אז נכון שמדובר בירושלים, ונכון שזה עניין רגיש לתת להם לקרוא לירושלים גם "בירה פלסטינית", אבל ראבק! מדובר על חיי אדם מנגד! וזה לא כל ירושלים, אלא ירושלים המזרחית (הערבית) בלבד! והסכמה עקרונית שלנו לתהליך כזה אינו ויתור מידי ואוטומטי על האדמות והעקרונות, אלא אמירה שאם יהיה תהליך שלום אמיתי, ואם באמת יכבדו ויקיימו את דרישותינו הבטחוניות, אז השאיפה הזאת לקיום כמדינה עצמאית עם ירושלים המזרחית כבירתה יכולה להתקיים. לדעתי ההרגשה שהחלום שלהם בהישג יד יעודד אותם להשתלט על הנגעים הרעים שבקרבם.
אנו, הישראלים, תמיד מדברים על החלטת האו"ם שכרגע מלאו לה 60, כ"ט בנובמבר 1947, כמשהו שהיה יכול להוביל לשלום ולשגשוג אם רק הערבים לא היו טיפשים כ"כ ולוקחים את מה שנותנים להם. ומה רצו לתת להם אז? את רוב שטח ישראל, כאשר ירושלים שטח מפורז. אנו היינו מקבלים שטחים מועטים וללא ירושלים משלנו. הטענה הישראלית היא שהערבים היו יכולים למנוע את כל עגמת הנפש אם רק היו לוקחים את ההצעה הזאת, ואם כך- מה נגיד על עצמנו עכשיו? עכשיו ישנה אפשרות למנוע או לפחות להוריד את הסבל תמורת נתינת שטחים שבין כה וכה אין ישראלים יהודים רבים שיושבים בהם. עם ירושלים היהודית כבירתנו. איך תשפוט אותנו ההיסטוריה? אני מקווה שלא יגידו את אותו דבר שאנו אומרים עכשיו על הערבים ב47, בנוגע אלינו, היהודים ב2007.
אז נכון, שכמו בנוגע לעניין הבועות, הסיכוי הזה הוא לא של 100%, ואם נסכים לעניין זה לא אומר שהצד השני יעשה את המוטל עליו, אבל לפחות יש סיכוי.
ואם זה יקרה, ויהיו שתי מדינות שכנות החיות בשלום קר ביניהן, או אז נוכל לסגור את הגבולות באופן רשמי ולקזז את הקלות שבה חודרים מחבלים לתחומינו. עכשיו כמדינה השלטת אנו מצופים לתת לפלסטינים תנאי מחיה, אפשרות לעבוד בתחומנו, עזרה הומניטרית וכ"ו. האם אנו מצופים לעזור כך למצריים? לירדן? לא! וכך גם לא נהיה מצופים לעזור למדינה הפלסטינית שתקום.
כולי תקווה שהעם יבין שהשלום הוא הערך העליון כאן. והשלום משמעו חיים.
וכולי תקווה אם נאפשר לזה לקרות, גם הצד הנגדי יאפשר.
וכולי תקווה לשלום קר אך בר קיימא.
נושא הבא: שומן!
בעקבות הפציעה והניתוחים שעברתי לא יכולתי במשך חצי שנה ומעלה לעשות ספורט. אפילו לרוץ כאב לי במשך תקופה ארוכה. וכך, מפה לשם, העלתי בערך 12 ק"ג! 
עכשיו, כשחזרתי להתאמן, אני לאט לאט מוריד את המשקל העודף. החזרתי לעצמי קצת מסת שרירים והורדתי שומנים מיותרים. עוד יש לי כברת דרך, אך אני שמח להגיד שאני סוף סוף נראה נורמאלי (לפי אמות מידותיי כלפי עצמי) וחסרים לי עוד כ5 ק"ג להשיל ויהיה בסדר.
אני משתדל להתאמן בסייף לפחות פעמיים בשבוע ולשמור על תזונה יחסית טובה.
אני אפילו יכול להגיד שאני חוזר לכושר סיוף סביר! שזה תמיד כיף... מי יודע, אולי בלי להתכוון בכלל אני אתברג שוב בצמרת הישראלית.
אה, וסיון ואני היינו בגן החיות והיה ממש מגניב והרבה חיות חמדמדות ויפות וגם כמה מכוערות והיה מוי כיף J
לסיכום:
טוב לי כרגע. החיים גועשים מצד אחד, אבל רגועים ובטוחים מצד שני.
זוגיות לצד בחורה מדהימה שאוהבת אותי כמו שמעולם לא הרגשתי נאהב, ואני יכול רק לנסות להחזיר לה באותה המטבע, ומצד שני לימודים ועבודה חדשה ומרתקת בעלת סיכוי להצלחה ושיפוצים והכל...
אני מחייך וטוב לי J
נתראה בפוסט הבא, שבתקווה יהיה קצר יותר לשם שינוי,
נועם.
(אה, ותודה רבה לנמי על הפרו J)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
