לא עידכנתי כאן מאז אפריל ,עברו 4 חודשים דברים השתנו (הבלוג הזה קיים שנה)
והרגשתי שזה חסר לי לכתוב כאן
נזכרתי כמה זה משחרר לכתוב כאן ,ולא אכפת לי כמה כניסות יש לי בסטטיסטיקה ,אני כותבת בשביל לנצור רגעים חלק טובים וחלק פחות אבל ככה זה בחיים וחייבים לטעום קצת מהרע לפני שמגיעים לטוב ,אני כותבת בשביל שעוד כמה שנים שאני יקרא את זה אני יצחק ,שאלה הדברים שהלחיצו אותי ואם אלה הדברים התמודדתי ילדה קטנה שנמצאת במקום שהיא לא שייכת אליו כמה זה נורא .
טוב אז מה שהשתנה זה שתמיד בחופש אני חוזרת להיות מי שאני באמת האדם השמח ומלא חיים שזה אני,אני חושבת שהבית ספר לוקח ממני אנרגיות מיותרות כי אני יותר מאוהבת ללמוד וגם נהנת מזה אבל בבית ספר שלצערי אני נמצאת בו יש כל מיני שיטות פרימיטיביות ודיונים בנושאים שאין להם מקום ,ובנוסף מורים שלא כשירים לעבודה שלהם שמתעסקים בטפל ומתיימרים להטיף ולהתעסק במקצוע שמעולם לא למדו ...
אז דרך הכתיבה באתר הזה גיליתי על עצמי שכיף לי לכתוב ,(ואני שמחה תמיד להביע דיעה על כל נושא ושיש לי דיעות נוקבות וחריפות על החברה ובכללי .אבל את זה תמיד ידעתי)
אז שלחתי קטע כתיבה קצר שלי לידיעות אחרונות (הקטע לא פורסם פה באתר)והם אהבו מסתבר ונבחרתי להיות כתבת צעירה ולסקר אירוע (אחד הדברים הכיפים שעשיתי) וכתבתי את דעותי על כך בעיתון שאני כלכך אוהבת ..אני לעולם לא אשכח את זה ואני אנצור את זה בזיכרוני לעד ואני מקווה שזה היה רק תחילת הדרך שלי בתור עיתונאית או משהו כזה בכל אופן
אז עוד מעט י"א ובעוד כחודש אני הולכת להשתעבד (שוב) לריטלין ולציונים אני מקווה שזאת לא תיהיה שנה נוראית כמו הקודמות ואני אצליח להפיק את המיטב של המיטב מבלי לאבד צלם אנוש וכרגיל להישאר נאמנה לעצמי מה לעשות כזאת אני
אני מאחלת לעצמי להצליח לעשות מהפכות במדינה הזאת בהווה ובעתיד כמו שרק אני יודעת 
ואם מישהו קורא את זה (אם בכלל ) תישארו נאמנים לעצמם !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
