אמרתי את זה כבר פעם, ואני אחזור על זה שוב.אמא, אני מתעבת אותך, אני הייתי רוצה להכחיש את היותך קשורה לי בדם, אם הייתי יכולה.
הציניות שלך שאני "כלכך" אוהבת.
האופן שבו את שוללת דברים לפני שאת יודעת בכלל את כל הסיפור.
את הדרך שלך לשכנע אנשים ע"י שקרים שאת ממציאה.
את הצורה שבה את צורחת עליי.
את זה שאת אוהבת את העניין שאת יכולה לעשות מה בראש שלך ולא תהיה לי דרך להתנגד כי אחרי הכל-את אמא שלי.
אני שונאת אותך.
אני מתעבת אותך.
זה תמיד הצחיק אותי שאחרי שאני נפגעת מדברים שאת אומרת לי והולכת לבכות, כולם מטיפים לך ואת פשוט מפנה את המצח ומתעלמת.
אפילו כשאבא בא ואומר לך שוואלה, הגזמת. את שמה פס כי אחרי הכל את ה'צודקת'.
אני אוהבת את אבא שלי. תמיד אמרתי כשהייתי קטנה להורים שלי "אם אתם תתגרשו אני רוצה להיות עם אבא".
אתמול ממש רבתי עם אמא שלי. זה פגע בי. הוא בא חיבק אותי ונישק אותי במצח ואמר:"אני אוהב אותך את יודעת את זה?"
אז עכשיו, במקום להיות בארוחה וקידוש עם המשפחה שלי, אני יושבת פגועה על המחשב בחדר וכותבת פה.