ברוכים הבאים! תרצו לשתות משהו? קפה? תה? סיגריה?

הבטחתי לעצמי לאחרונה, אחרי שאמרתי לעצמי שאין טעם להתנגד להתייחסות של הקומונרית שלי.

כי כזאת בחורה היא. צריכה תשומת לב. היא דורשת אותה בצורה זו או אחרת.

היא תבוא ותדבר איתך\ תשב עלייך\ תחבק אותך\ תציע עזרה למרות שאני לא צריכה אותה(במיוחד לא ממנה).

-הבטחתי לעצמי שאני אפול לידיה שוב. שאני אדבר איתה, ואצחק, אבל אני לא אפול שוב לפח שהיא טומנת.

זה עבד לתקופה. ואז פתאום, בלי ששמתי לב, הכנסתי רגל אחת למלכודת.

ובדיוק כשאיבדתי אחיזה במציאות, היא סגרה את המלכודת ונפלתי פנימה.

מוזר שלא שמתי לב לזה. לא שמתי לב שאני בתוך קן הנחשים.

וכשהיא סגרה את המלכודת, היא שמה פצצה מתקתקת מעליה, והלכה.

פגעה בי.

הרסה אותי.

כל ציפייה מסתיימת בתגובה מגעילה של אני לא רוצה לדבר איתך.

למה מי את בשבילי.

לא במילים האלו, אחרי הכל היא 'קומונרית'. אז היא צריכה להיות נחמדה ל'חניכים' שלה.

אבל כשתסתיים השנה, היא תראה שאף אחד לא באמת אהב אותה.

אף אחד.