על הפוסט הזה אני לא רוצה שיגיבו."יש איי שם, מישהו חושב עלייך, מישהו רוצה אותך נורא, יש איי שם.
יש איי שם, מישהו חולם עלייך, מישהו אוהב אותך כל כך יש איי שם.."
אבל עליי לא חושבים, ואני לא שווה שיחשבו עליי, האמת, אני הבנתי ממזמן שאני לא צריכה לנסות לקבל תשומת לב.
כי אני לא אקבל אותה.
"שיר לך שר, שיר עצוב סנטימנטלי, שיר שלא משאיר אותך לבד, שיר לך שר.."
אין סיבה שישירו עליי שיר, אלא אם כן כבר התאבדתי.
עכשיו כשמצאתי דרך יותר פשוטה וחסרת כאבים לעשות את זה כנראה שאני אבצע אותה.
אף אחד לא חושב עליי, ואף אחד לא רוצה לחשוב עליי.
אני לא שווה את זה.
כי אין איי שם, מישהו שחושב עליי, מישהו שרוצה אותי נורא, אין איי שם.
אני לא אומרת, שהכל נגמר, ושאני מצטערת, אין לי מה לומר..
לפני שאני עוזבת, נשמטת מידיך, קלף נואש לא יזרקו לי, כי אני לא שווה את זה.
לא יבקשו ממני לא ללכת, כי השמש תזרח תמיד גם כשאני לא אהיה פה.
אני צריכה אותך, כן אותך, זאת עם השיער שהיה צבוע פעם באדום, ועכשיו הוא שוב חום בהיר.
אני לא יודעת למה.
זו לא אהבה. זו אובססיה, אחת מהדפיקויות הרבות שלי.
ומצד שני אני צריכה גם אותך, הבלונדיני שכל חיבוק שלו מחזק אותי יותר.
ושוב, זו לא אהבה, זה הצורך העמוק והחזק הזה למגע וחום.
אתה שסיפק לי את הדרך הקלה הזאת להתאבד..
וואו. אני כזאת ילדת צומי. איכס.
את תמיד אמרת את זה. נכון A?
להתאבד זה לבקש צומי מכולם.
לי את בנאדם חלש. את פשוט חלשה.
כל הדברים הרעים בחיים שלי קרו בגללך.
ואת לא חלשה? את המשכת במערכת יחסים עם גבר שבגד בך 5+ פעמים.
אבל אני חלשה.
בגלל זה אני כזאת ילדה צומי.
איכס. אני ילדה דוחה.
דוחה את עצמי!
אז מה עושים כשמגיעים למצב שאפילו לחייך אל עצמי אני לא יכולה?
אתם יודעים כבר.
על הפוסט הזה אני לא רוצה שתגיבו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
צבעוני אדום