בבוקר הודיעו לי שסבא שלי נפטר.חזרתי עכשיו מקניות לשבעה, ובדרך הביתה עם האוטו ראיתי גור חתולים ג'ינג'י דרוס, לא הייתי בטוחה אם הוא אחד משלנו.
אחרי אולי 10 מטרים ראיתי עוד גור חתולים דרוס. הוא היה בצבע שחור לבן.
כשחזרתי הביתה ראיתי שיש בבית רק גור אחד מחמשת הגורים שנולדו לפני חודש.
כנראה שאנשים אספו כבר 2 גופות.
אספתי את הגור השחור לבן וקברתי אותו.
כשהלכתי לקבור את החתול הג'ינג'י, הוא כבר לא היה שם. כנראה שמישהו אסף אותו.
דרסו את החתול האהוב עליי.
קראתי לו סימבה.
דרסו גם את החתולה האהובה עליי.
שקראתי לה נלה.
הם היו בני חודש.
ודרסו גם עוד שני גורים אחרים שלא הספקתי אפילו לקרוא להם בשם.
אני לא מבינה את זה.
מה אני עשיתי,
שדורש שהעולם יתנקם בי בכל דרך אפשרית.
אני גם לא מבינה אנשים, שדורסים חתולים וממשיכים הלאה. ומלכתחילה רואים חתול חי ומעדיפים להמשיך עם האוטו כי החיים שלו פחות שווים משלך.
אוקי, אז על פגע וברח יש חוק. והיו אפילו שמים את הדורס בכלא לכמה שנים.
אבל אם מישהו דרס חתול, זה לא משנה. כולה חתול.
ואם מישהו דרס כלב, זה אפילו יותר נורא מחתול. אני לא מבינה את זה.
אם היו דורסים את הכלבה שלי (לא!לא!לא!), הייתי בוכה לנצח, אבל חיים של כלב, וחיים של חתול, ו-וואלה, חיים של בנאדם הם שווי ערך!
כי זה שהעולם נוצר כך שיש חיות גדולות ויש קטנות לא אומר שהגודל נותן חשיבות!
אנחנו הבעל חיים הכי פרימיטיבי בעולם.
ועוד 'וואלה' אחד לאוסף- הפרות היו צריכות לאכול אותנו, לא אנחנו אותה.
וחתולים צריכים לדרוס אותנו, לא אנחנו אותם.
כי אנחנו הבעל חיים הכי אנוכי שאיי פעם נוצר.
אנוכי, ותחרותי, ומגעיל, ואגוצנטרי, וטפיל, ואגואיסטי.
בני אדם, הם לא בני אנוש.
כבר איבדנו את התואר הנשגב הזה.
כי כל בעל חיים אחר הוא כבר יותר אנושי מאיתנו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
צבעוני אדום