ברוכים הבאים! תרצו לשתות משהו? קפה? תה? סיגריה?

אל תתפסו אותי לגבי הזמן, ומתי וכ"ו, כי אני באמת לא מצליחה לזכור, אני אתן לכם את מה שיש לי.

זה היה בשעות היום, לא מצליחה להיזכר איזה יום ספציפית בשבוע, אך משום מה קורץ לי לומר שזה היה בוקר של יום שבת.

היינו בחדר שלי בבית, היא ישבה עירומה בפינה השמאלית של המיטה שלי, כשהיא עם גבה נשענת על הקיר.

מצעים לבנים.

בדיוק קניתי איזה סטרפאון ויברטור כזה (בזמנו אפילו לא ידעתי שקוראים לזה סטרפאון. אני זוכרת ששאלתי את המוכר אם יש לו "ויברטור כזה ששמים על הגוף"), כדי להוסיף לחיי הסקס שלנו.

בערב שלפני תכננתי את הכל עד לפרט האחרון.

הפתעתי אותה, והיא נהנתה והיה מדהים. הכיף נקטע באמצע כי חברות שלי הגיעו אליי..

באותו היום הנורא,

אולי באמת שבת, למרות שאני זוכרת שליוויתי אותה לתחב"צ מאוחר יותר באותו היום. לא משנה באמת..

בואו נחזור לנושא.

היא יושבת ונשענת על הפינה של הקיר עירומה.

ואני עדיין הייתי כמו ילדה קטנה שקנו לה צעצוע חדש,

והתלהבתי שאתמול היה כיף והכל נקטע מוקדם,

ואמרתי לעצמי, יאללה, נעשה כיף.

הוצאתי את הסטרפאון מהשקית בארון, ושמתי אותו עליי תוך כדי שאני עם חיוך ענק על הפנים מהתרגשות (הרי חוץ מאתמול אף פעם לא שכבתי עם אף אחת עם פאקינג סטרפאון ואיזה מגניב וכ"ו).

התקרבתי אליה, כשהסטרפאון (שהיא קראה לו ג'ק) עומד מולה, ואמרתי לה "תמצצי".

אה נכון, לא אמרתי לכם..

היא מאוד אהבה BDSM, והיא הכניסה אותי לעולם הזה, ומכיוון שמאוד מאוד מאוד לא התחברתי לצד של הSUB, ממש השקעתי ודיברתי עם אנשים וקראתי המון על הנושא כדי לנסות ולהיות שולטת (DOME) בשבילה. או שבעצם בשביל שתינו.

אז עכשיו כשאני חוזרת לסצנת ה"תמצצי", תנסו לדמיין אותי מנסה לשמור על פאסון של מפקדת.

והיא דפקה לי מבט כזה לא מבין ותמים, ואמרה משהו בסגנון של "אבל את לא תרגישי כלום".

זה עצבן אותי בתור השולטת שלה שהיא מזלזלת בי ולא פשוט מצייתת, אז דחפתי את הראש שלה לכיוון ג'ק,

בכל מקרה, זה בכלל לא עבד, וזה עוד יותר עצבן (ביאס) אותי.

קראתי באחד הבלוגים על איזה סצנת אונס בדסמית, ושזה יכול לעבוד ממש כל הקטע של ה"אונס", 

והמשחק תפקידים של האנס והנאנסת, ושזה מתחבר עם כל נושא הכאב וההשפלה וכ"ו וכ"ו, זה כבר לא משנה עכשיו.

ואז באתי לשכב איתה.

היא אמרה לי שהיא לא בקטע, אז בראש לעצמי זה היה "וואו הנה הזדמנות לנסות איתה משהו חדש". מטומטמת.

תוך שהיא אומרת שהיא לא רוצה עכשיו, לקחתי את ג'ק וניסיתי לחדור אליה.

היא התנגדה, ואני המשכתי לנסות למרות זאת.

אמרתי לעצמי ש"וואו זה הולך להיות ממש טוב". מטורפת.

בסוף הצלחתי לחדור אליה עד הסוף והתחלתי עם תנועות האגן קצת,

תוך שהיא מנסה להזיז אותי ממנה, לבקש ממני להפסיק, ומתחילה לבכות.

אמרתי לה בניסיון נוסף של פאסון "אני לא אפסיק עד שתבכי\תירקי (או משהו בסגנון הזה)". פסיכופטית.

המשכתי עם האקט עוד קצת, והיא המשיכה לנסות להזיז אותי, ולבכות בטירוף. 

היא בכתה כ"כ שמבלי לשים לב היא ירקה.

אני התחלתי להבין (WTF) שלא נראה לי שככה זה צריך להיראות ו-וואלה הכאב הזה לא טוב לה, כמו כאבים אחרים שחווינו ביחד בסשנים אחרים. טיפשה.

אז יצאתי ממנה, בסופו של דבר. וואו וואו מגיע לך איזה פרס נובל על אבירות.

היא בכתה בטירוף.

וירקה.

וכאבה.

וסבלה.

ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

רק רציתי להיות לצידה, כאילו שלא אני גרמתי לכאב הזה.

כמו בת זוג נורמאלית שרואה את בת זוגתה כואבת ובאה להושיט יד ולחבק. את בחיים לא תהיי נורמאלית. סוטה.

אחרי שהיא נרגעה קצת, לכאורה, היא אמרה שהיא הולכת לשירותים.

אז הלכתי אחריה בסגנון של "אני אכנס איתך לשירותים ואני אעשה איתך את הצעד הזה כי אמרת לי לא מזמן שאת רוצה שזה יהיה בסדר שנלך לשירותים ביחד ושזה לא יפריע לי שנתפנה אחת ליד השניה".

אז היא חייכה אליי (איני יודעת מאיפה היא מצאה את הכוחות), ואמרה לי שהיא רוצה להיות לבד.

אחרי כמה דקות שהיא נמצאת שם, התחלתי לדאוג ולדפוק בדלת ולשאול אותה אם היא בסדר.

היא לא ענתה.

נבהלתי בטירוף, פתחתי את הנעילה ונכנסתי.

היא ישבה על אדן המקלחת שלי בוכה.

רק רציתי לקבור את עצמי בעודי בחיים

לדפוק לעצמי כדור בראש

להטביע את עצמי בים

לחתוך את הורידים כ"כ עמוק שהסכין תגיע לצד השני של היד.

הלכתי אליה והתיישבתי לידה, או שחיבקתי אותה, אני לא זוכרת.

היא אמרה שהיא רוצה ללכת הביתה אז ליוויתי אותה לתחב"צ.

דיברנו בדרך ואמרתי לה על כל הקטע של מה שעבר לי בראש היה אונס בדסמי לחלחוטין.

היא אמרה שאיפה שהוא היא שמחה שעשינו את זה כי עכשיו היא יודעת מה היא אוהבת ומה היא לא אוהבת.

היינו ביחד לעוד כמה חודשים.

אין דבר שאני יותר מתביישת בו מהמעשה הזה שלי.

אני כ"כ מתביישת.

אני לא שוכחת,

ולא סולחת.

בחיים.

זאת הפעם הראשונה שאני מדברת על זה עם מישהו.

זה היה לפני כ4 שנים.

היא העלתה היום משהו לרשת חברתית שמזכיר את זה שבעבר היא נאנסה פעם אחת.

ידעתי שהרפרנס הזה הוא אני.

אני דפוקה

אני שרוטה

אני טיפשה

אני מטומטמת

אני פסיכופטית

אני סוטה.

אני לא נורמאלית.

אני לא מבינה מצבים חברתיים.

אני חסרת טאקט.

אני לא טובה.

אני פשוט לא טובה.

שום דבר אף פעם לא הולך לי נכון,

כי אני פשוט לא טובה.

ולא מגיע לה,

או לאף אחת אחרת להיות בסביבתי.

לאף אחת אחרת לא מגיע להתקרב אליי,

ולרצות אותי,

כי היא בחיים לא תוכל לדעת מראש לאיזה בור היא תיפול אם היא תתקרב אליי.

אני גם לא אתן לה.

לזאת מאתמול.

אני לא אשלח הודעה, ואסתכן בפגיעה בגשותיה.

למרות שאני רוצה.

ולמרות שהיא כן טובה.

אני בחיים לא אתן לעצמי להיכנס למערכת יחסים כי אני פשוט פצצה מתקתקת.

מחכה שיבוא האדם שינתק לי את הכבל הנכון,

ובוא בזמן לא מוכנה לתת לו להתקרב מספיק כדי שלא לסכן אותו באיבוד אצבעות וסבל תמידי לשארית חייו.

צלקת על הגוף.

אני הרס.

אני הרס עצמי.

אני הרס סביבתי.

אני הפאקינג חור באוזון.

אני הרעב בעולם.

אני הזבל שבאוקיינוסים.

אני לא שווה את הקריאה שלכם.

אבל, 

תודה.