אני מרגישה חשופה.כאילו שהיקום לא רצה בי מלכתחילה ולכן אין לו רצון לשמור עליי כמו על כולם.
כאילו שהוא מנסה בכל כוחו לגרום לי לעוף מפה.
לגרום לטעות הנוראית שהוא עשה להיעלם.
לגרום לתזכורת התמידית שלו, שהוא עשה טעות, להימחק.
יש פה איזשהו כוח עליון שפשוט לא רוצה בי.
המצפון שלו אומר לו שלא יהרוג אותי, אלא יגרום לי למות בעצמי.
לעשות את החיים שלי כלכך קשים, כלכך מייגעים, כלכך נוראיים,
שאני בעצמי לא ארצה להיות יותר בעולם הזה.
אני מרגישה את זה.
לא. אני יודעת את זה.
וכל פעם שאני כמעט מתה, וזה קורה המון,
אני חושבת מה היה קורה אם באמת הייתי מתה בסיטואציה הזו.
אני לא מאמינה בצירופי מקרים. כנראה בגלל זה אני מודעת לטעות המקרית שעשה היקום.
כל פעם, שבטעות, ג'יפ כמעט דרס אותי,
מכונית נכנסת לנתיב שלי ואני שניה מלהישאר מתחתיה,
הפעם שהייתה לי תאונה ויצאתי מבית החולים עם רק חבלות וזעזוע מוח קשה.
כל אלה רק נסיונות כושלים להעלים אותי.
אני מניחה שאיכשהו, יש כוח עליון נוסף. שחולק על היקום.
שמתנגד לו ולכן אני עדיין קיימת.
איך שבכל המקרים הללו, יצאתי ב'מזל'.
אין דבר כזה 'צירופי מקרים'.
לכי לחברה שלי ותגידי לה שאת 'דואגת לי' .