פעם ראשונה שאני חוסמת אותו ולא בגלל שהוא חופר לי או שאני עושה לו דווקא.
בגלל שהוא עבר את הגבול.
חשבתי לעצמי מאתמול "למה את נוטרת טינה? חבל שתסתכלי עליו ותפגעי בתוכך, תעשי משהו, תשלימי איתו,תגידי שאת מתגעגעת לשיחות שלכם, תחזרו להיות החברים הכי טובים ואז תרגישי טוב עם עצמך, ותהיי שוב עם הגבר שאת אוהבת, גם אם זה ממרחק"
וכך עשיתי.
האם קיוויתי שהוא יחשוב כמוני וירצה להחזיר את הקשר הידידותי? כן.
האם ציפיתי שהוא יסרב בנימוס ויסביר מדוע? כן.
האם העלאתי על דעתי שהוא מתחילת השיחה יתייחס אלי בזלזול, ישפיל אותי ויפגע בי כמו שלא פגע מעולם? לצערי לא.
-אני מעורבת בסיפור הבגידה שלך בחברה שלך
"אני לא מדבר על הזין שקרה בנינו"
הדמעות לא הפסיקו לרדת. שוב אתה קורא לזה זין? מזלזל בי שוב? אני לא הבעיה למה שגילגלת את עצמך, אתה הבעיה.
-איפה מי שהכרתי?
"מי זה מי שהכרת?"
-שהיה לנו כיף לדבר, לצחוק, להיות ביחד כידידים, התרחקנו הרבה בזמן האחרון
"היה לנו כיף, כיף שהיה פוגע בך, כיף שהיה הורס לי, כיף שהיה משגע את שנינו"
-אני מתגעגעת לחבר הכי טוב שלי
"תמיד תוכלי למצוא עוד מישהו כמוני לא?"
-לא מצאתי עוד מישהו שמצחיק אותי, אז כנראה שיש רק אחד כזה
"תחשבי, את באמת חיפשת? או שנשארת עם התקווה שאני אחזור?"
נשארתי פאקינג שלושה חודשים בפינת התקווה עם הרצון ששוב נחזור להתרגש כמו פעם, הזכרונות שמעלים לי חיוך בכל יום.
לאחר שיחה שלא מובילה לשום מקום ורק מוכיחה לי על טיפשותי בניסיון להיאבק שוב על הקשר שלנו, אני שולחת לו:
-מה שיש לי רק להגיד לך זה שאתה טועה, לא, אני לא באה להטיף או לכעוס, אני רק הבנתי, הבנתי שאתה מזלזל בי ולמה? עשיתי לך משהו? לא נראה לי, זה אתה שבחרת להתעלם ממני וברגע שמצאת תירוץ פשוט לשכוח ממי שהייתה בשבילך תמיד , הייתה מוכנה לא לישון כדי לשמוע על הבעיות שלך , לעזור לך, לצחוק איתך, להעביר את הזמן ואפילו לגרום לך לשמוח. אני מעריכה אותך תמיד וכנראה שזה לא הדדי. רק ניסיתי לחפש את מי שהיה בשבילי במשך שנתיים והוא פשוט לא שם וואלה התגעגעתי אליו אבל כנראה שגם אתה לא מעריך את הצד שאני כל כך אוהבת בך. ואף פעם לא ביקשתי שתגיד תודה או שתעשה משהו בשבילי כי בשביל החבר הכי טוב שלי אני מוכנה להיות שם בשבילו כל יום כל היום וואלה? לא מגיע לך תיחס שלי כי אתה לא יודע להעריך מספיק.
וחסמתי אותו.
כל מה שהוא יגיד רק יחמיר את המצב, אני מעדיפה לא לשמוע ממנו יותר, רוצה למחוק אותו מחיי, לא אכפת לי שאני כל יום רואה אותו ומוכרחה ללמוד לידו ולעבוד איתו.
אני יודעת שזה יהיה קשה וכואב, אבל האגו שלי יותר חזק ממה שאתה מנסה לומר ולעשות.
אם רק היית אומר מלכתחילה. אם לא היית מנסה לדבר איתי שוב בשבועיים שאני מנסה להיגמל ממך.
הם אומרים לי לשחרר.לעזוב.לוותר.למצוא את גורם האושר שלי במקום אחר.
אבל אם הוא האושר שלי?
הרסתי הכל. הרסתי את עצמי כל השנתיים האלה. התאהבתי בגבר הלא נכון. שרוצה את כולן לעצמו.
הוא היה שלי. אמר שאני יפה, מקסימה, מושכת, מצחיקה, חכמה. הוא שמע את כל הבעיות שלי והקשיב להן. ובכל זאת רצה אותי. הוא נתן לי את השבוע הכי מדהים בחיי, אך גם נתן לי שבוע אכזרי.
למה הוא עושה את זה? הוא מרחם עלי? מפחד ממני? אין לו בעיה להשתמש בי וכשרק יתגלה תחליף הוא יזרוק אותי ויצפה שאשכח הכל?
לא. אתה טועה. אני לא אשכח איך אתה מחמיא לי, איך אתה נוגע בי, משחרר את הפחדים שלי ורוצה אותי מתחתייך.
"את באמת חושבת שאני אפרד ממנה בשביל זיון?" אני רק זיון? אתה מדבר שטויות. אתה לא מבין שאני עושה את זה כי אני רוצה אותך? אני רוצה שתאהב אותי? שאני מוכנה להראות לך אותי ואת האהבה שבי בכל דרך אפשרית?
כל פעם שאנחנו מתראים אתה רוצה אותי, אני יודעת. ואתה אומר לי לשכוח בגללה, שזה נגמר כדי שלא תרגיש רגשות אשם. אבל שנינו יודעים שזה שקר, המצפון שלך אף פעם לא מנע ממך להיות בתוכי.
אז מה אתה עושה איתה? היא נותנת לך להרגיש טוב עם עצמך? היא נותנת לך את תשומת הלב שלה אתה זקוק כל כך? הרי ברגע שאתה רואה אותי אתה שוכח ממנה.
הכרית שלי התמלאה דמעות בגללו. אני מאבדת אותו. לאט לאט. כמו סכין שנכנסת לאט לתוכך ובשקט מחריבה את הכל מבפנים, עוד מעט זה יגמר, הכל יהיה ריק מבפנים. ויכאב. כמה שזה יכאב.