זה לא בריא לצעוק על אפליקציות, וזה גם לא עוזר בכלום.זאת לא באמת אשמתה.
כמו לרוב הבנות יש לי יומן מעקב.
יומן מעקב לבנות בלבד.
היום שלח לי תזכיר "שחכת לעדכן? עדכני עכשיו!".
אז יומן מחזור יקר... לא! לא שכחתי לעדכן!
הוא מאחר. סבבה?
הוא הוא מאחר ב8 ימים ועוד שעה כבר ב9.
אז לא שכחתי לעדכן, הוא פשוט מאחר.
ואני שונאת את זה, הוא תמיד היה מדוייק, בגלל זה אפילו היומן לחוץ בשבילי וחושב ששכחתי אותו.
כשהוא מאחר הדבר הראשון שחושבים עליו הוא הריון.
בכל פעם שאני הולכת לרופאה שלי בתלונות של "יש לי בחילה אפילו מריח של אוכל", היא ישר מתחילה לתחקר אותי על הריון.
אני אומרת לה שלא והיא מתשאלת אותי אם יש לי חבר ועל תאריכים.
אך לא.
יש לי סתם בחילות והוא סתם מאחר.
לא עשיתי משהו בזמן האחרון שבגללו יש סיכוי לעיכוב של 9 ימים.
הדבר הראשון שעלה לי לראש היה הקול של דני.
במהלך כל הזמן שהיינו בקשר שמעתי הרבה בדיחות אונס.
בכל פעם שהייתי תופסת טרמפ הוא היה מספר בדיחת אונס שקשורה אלי וגם בכל פעם שהלכתי ברחוב חשוך וגם שמעתי עשרות בדיחות אונס כשהלכתי לישון אצל מישהו.
אז כן ישנתי לפני חודש אצל מישהו, אבל שום דבר לא קרה.
ובכל זאת אני שומעת את הקול של דני צורם לי "אם לא היית מודעת שזה קרה לא אומר שזה לא קרה".
דני היה אדם נחמד ומעודד.
מה שמוזר, אף פעם לא הייתה לי בעיה עם הומור שחור.
על אונס, הטרדה מינית וכל דבר אחר.
למרות שהוטרדתי כמה פעמים בחיי.
פלאשבק-
הייתי בת 15.
עשיתי קניות בעיר וחיכיתי לאוטובוס הביתה.
גבר בסביבות בן 50 שאל בת כמה אני (כי נראתי כמו 12) וניהל שיחת חולין סתמית.
ואז הפך לפחות סתמי.
ואני זוכרת את המשפט שאמר לי באוטובוס "אם את ליד בנים או בן כלשהו נוגע בך את מרגישה רטוב שם למטה? אני יכול להראות ולהסביר לך מה זה ולמה, מבטיח שזה יבגר אותך בלפחות כמה שנים".
נחמד מצידו.
זה היה אמור להשאיר לי צלקת נפשית... אך לא.
אני אפילו יכולה לצחוק על זה.
אה, כשהייתי בכיתה ד' אח של חברה טובה שלי, היה בכיתה ז', הוא נישק אותי (נשיקה ראשונה) וניסה להפשיט.
ואני בקשר "היי-ביי" איתו עד היום.
וואו, משהו בי באמת דפוק.
ולא רק העובדה שהוא מאחר לי ביותר משבוע.
חפרתי, אה?
זה מרגיש לי כאילו לא עדכנתי נצח.
הקטע, שאין לי גם בעיה עם בדיחות שואה, והמשפחה שלי הייתה חלק מזה.
אבל מה, אני אוהבת לעשות רגשות אשם לאנשים חדשים.
אם מישהו מספר לי בדיחה שחורה אני אוהבת לגרום לו להרגיש אשם בנוגע לזה, וזה לרוב מצליח לי, ואז להודות באמת שהבדיחה לא הפריע לי וסתם רציתי להשתעשע עם האדם.
אכן, משהו שרוט.
אז לסיכום... אין טעם לצעוק על היומן.
אבל אני כן מקווה כבר לעדכן אותו.
כשהיו לי בעיות משקל, וצבא ובעיות בכללי הוא איחר לי פעם אחת בחודש וחצי.
אבל זה הסתדר, הוא הסתדר.
אז למה הוא שוב מאחר...?
יהיה טוב.
אני אופטימית.
אגב, שיניתי עיצוב.
לא סיימתי לעצב, זה בתהליכים, אבל כרגע טיוטת עיצוב ראשונית.
ועכשיו אני אצפה בסרט "the virgin sucides"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: