לאן הברווזים עפים כשהאגם קופא?

יש רגעים כאלה שהשעה מאוחרת.

אני לוקחת כוס יין ממש טעים שקניתי לחג, אבל ממש טעים לי ואז אני מרגישה סחרחורת ומבינה שטיפה הגזמתי.

אבל היה לי טעים.

ואז העיניים נסגרות ללא שליטה.

ונעים לי. ואני שוקעת. ואני חולמת.

ואז פוקחת עיניים.

מחייכת.

אחרי 2.

ומבינה שהכל היה חלום.

שונאת את זה.

לחלום על חיים, רגעים, אהבה.

דברים שלא באמת קיימים כמו שאני מדמיינת אותם.

שהם אגדה, ולא יתממשו כי זה לא אפשרי, לא כי אני לא רוצה.

ואז עצוב לי.

כמו אחרי סרט ממש דיכאוני רומנטי שבסופו אחרי אהבה גדולה הזוג מתאבד.

וזה פשוט מעצבן.

אז השיקול הוא אם לחזור לישון, לקחת עוד כוס ממש טעים, או... אין דלת שלישית.

רציתי לראות סרט, רקוויאם לחלום, אבל השעה לא מתאימה.

אני מתגעגעת לדברים שבחיים לא היו לי וזה מוזר.

אני מתחילה להאמין בשקרים של עצמי וזה משגע אותי.

אני מתחילה להאמין שדברים שפינטזתי עליהם באמת קרו לי.

הפסיכיאטר הצבאי אמר שאו שאני בדיכאון או שיש לי חרדה הסתגלותית קשה.

לא בטוחה מה גרוע יותר.

שניהם דופקים לך את העתיד.

אבל אני לא חובת שחרדה עוברת.

למרות שאני לא בטוחה שיש לי אחת, זה נראה כמו יותר דיכאון ושנאת עולם מהצד שלי.

למרות שהיום היה לי יום ממש טוב, לא מדכא, ולא שנאתי את עצמי ולא רציתי לראות את העולם בוער.

ועכשיו אני רוצה יותר מתמיד להיות צמחונית.

לא טבעונית או צמחונאצית.

פשוט להפסיק לאכול דברים שפעם היה להם לב פועם.

זה קשה בצבא כי הוא לא מתחשב בצמחוניים.

אני חייבת לחזור לישון.

ולהפסיק לחלום.

סורי, לפנטז.

פנטזיה שבסוף אני מאמינה בה ומגלה שהכל שקר סתם מובילה לדיכאון.

מחר אני צריכה ללבוש מגפיים על עקבים, שמלה, תכשיטים נלווים.

אני אוהבת להתלבש יפה ולהראות נשית.

אני אוהבת ללבוש שמלות ומגפיים גבוהות.

אני אוהבת לפזר את השיער.

האדם הכי מעניין שיראה אותי בלבוש הזה יהיה דוד שלי.

אני מקלידה יותר מדי.

חייבת.

להפסיק.

לא בטוחה למה.

יוצא לי לכתוב הרבה רק בשעות לילה.

אני טיפוס לילי, זה הזמן שלי.

אני אוהבת את הלילה.

והוא רק מבוזבז על שינה.

סחרחורת קלה. שוב.

להפסיק להקליד.

לישון.

מחר יום חדש.

הבנתי כרגע משהו.

כל בוקר אני מתעוררת על רגל שמאל.

המיטה שלי עומדת ככה, שאני מתעוררת ומניחה אני רגל שמאל קודם.

מוזר.

לחייך.

לישון.

וחאלס לחלום, יש מציאות, זה עדיף.

לא ממש. נגיד שכן.

דברתי עם הפסיכיאטר הצבאי יותר משעה.

הוא שאל על הרבה פרטים קטנים בחיים שלי.

אמר שאני ילדה ממש טובה.

שונאת את זה.

אני רוצה לעשות עם עצמי משהו.

לא להיות הילדה הטובה.

והוא צודק, אני באמת כזאת, שומעים את זה לפי כל מה שלא עשיתי ועשיתי בחיים ולפי צורת מחשבה.

מחר בחצות תתחיל שנה חדשה.