~My Symphony~

והיא זוכרת.היא זוכרת את אותם הרגעים שבהם היא הרגישה שהיא חיה-אופוריה.

זה צץ לפעמים אותם רגעים,הכי פשוטים שיש.כאלה שנדמה לרגע שאין מה לייחס חשיבות.

אבל בשבילה הם עם הכי הרבה חשיבות כי היא הייתה היא עצמה,בלי מסכות,נתנה לנפש להשתחרר,בלי יותר מידי מחשבות.

כמו לסוע ב2 בלילה לא יודעים לאן,הוא יושב על ההגה ושיר נוסטלגי ברקע אפילו מעט מטופש,שניהם מכירים את המילים בע"פ ושרים כל אחד עם הזיופים שלו...או להיכנס לים באמצע הלילה חצי עירומים.

לקפוץ לבריכה של היישוב בלילה כמה חבר'ה בלי שאף אחד יידע...

לעשות לילה לבן על הגג של הבניין,להסתכל על הכוכבים ולדבר על החיים,

לצלם סירטון של ריקוד דבילי עם החברה הכי טובה ולהשבע שלא מספרים..

ניצוצות של אושר,רגעים שאי אפשר להסביר הכל במילים.צריך לחוות כדי להבין.

הכי אמיתי שיש...זיכרונות לא שוכחים,רק צוברים.