אוף אני אימופלסיבית לפעמים...לפעמים יותר מידי.פעם הייתי מחושבת מה קרה לי..
חרא בעבודה זה ידוע.יום מקולל.שני פיצוצים עם המנהל.מאיימת להתפטר:"אין בעיה מכתב הפיטורין שלי יהיה על השולחן שלך".
שיקפוץ לי, מי הוא שידבר אלי ככה.שנה נתתי למקום המסריח הזה מעל ומעבר.עבודה של 3 אנשים עשיתי כשהיה צריך ושתקתי.את כל העמדות במוקד הזה מכירה בע"פ.סותמת לו תמיד חורים...הבטיח לי הטבה בתנאים פתאום מביא לי שליש ממה שהבטיח ועוד טוען שאני חצופה שעובדים בשבילי.שונאת צביעות והוא מלך הצבועים זה ידוע.
אז התפוצצתי.אני יכולה למצוא עבודה תוך יום מה הבעיה.
אז כבר כשנרגעתי עולות המחשבות של גם ככה כל מקום שאלך זה להתרגל לשיט שיהיה שם ואולי יהיה יותר גרוע ולמי יש כוח להתחלה חדשה ולהוכיח את עצמי ובלה בלה...
אוף ,אני צריכה עבודה,יותר נכן חייבת.אין אני לפעמים מגזימה אבל היי גם הוא לא היה בסדר!
יש לי אגו בקטעים האלה זאת הבעיה.גם אם אחזור בדבריי ואחליט להישאר האווירה תיהיה עגומה.כלום לא יהיה כמו פעם...אולי יותר גרוע.שוב מתלבטת עם עצמי...
ולמה אני תמיד חייבת להוציא לי שם של מרדנית בכל מקום?נמאס לי..מתי אני יתחיל לעשות דברים לפי הכללים.מה אני מנסה להוכיח ולמי? עובדת זוטרה בסופו של דבר.אולי המלחמות שלי אבודות מראש...סביר להניח, זה סוג עבודות כאלה העבודות הזמניות.להשלים עם זה ולספוג כניראה.בעתיד יהיה על מה להילחם אם צריך כרגע למי אכפת...המטרה היא כסף בסופו של דבר לסגור את החודש וללמוד בשקט.
עדיין לא יודעת מה לעשות ללכת או להישאר? אולי כן להתחיל במקום חדש אבל עם התובנה שהפנמתי הרגע לגבי הגישה לעבודה
מקווה שאתעורר מחר עם תשובה...

