~My Symphony~

עוד כמה ימים אני לא פה. ברצלונה-קוסטה ברווה מחכה לי.

זה כיף לברוח מהשיגרה.

בחול אני אדם אחר...כולנו נראה לי לא?

משוחררים,בלי גבולות.אין את"הלראות ולהראות" כמו בכל מקום שאתה יוצא אליו בארץ...

במיוחד במועדונים כולם כאלה מזוייפים,

 כל הבנות שרק מצטלמות בלי הפסקה

שלוש תרבע מהן חושבות שהן מינמום ג'סיקה אלבה 

לא נשרף לכן כבר כל השיער מרוב כל ההחלקות?

ובנים לממש את חוק המספרים הגדולים בצורה כ"כ גלויה ?!

 מתחיל עם מישהי ואחכ עם הבחורה שרוקדת לידה ואז שוב 

עד שזה נתפס...

לא יודעת זה הופך הכל לשוק זול ומזוייף...

אז תגידו שגם בחול ככה אבל פשוט אני לא שמה לב כי אני בשלי ובאופריה שבניתי לעצמי

אבל היי, יש איזשהי אווירה שמאפשרת לי לבנות את זה וזה מה שחשוב לא?

עד אז נחכה ליום שלישי בלילה...

כמה דרינקים שמש  והחופים של קוסטה ברווה...

זה מה שאני צריכה כרגע 

האכזבות בתור ילד #

לפתוח קופסא של גלידה ולגלות בפנים קציצות

לפספס את הסידרה האהובה עליך

כשעודד מנשה עזב את ערוץ הילדים

כשהברד בקיוסק עדיין לא מוכן

כשאמא לא מסכימה לאמץ כלב

כשאמא מגלה ששיקרת ביום הורים

כשהחבר הכי טוב שלך בכיתה חולה וצריך להתחלק לזוגות

האכזבות בתור מבוגר (צעיר אבל כן) #

אנשים

עצמך (לפעמים)

שאין יותר חופש גדול

סמסטר קיץ  

אלכוהול יקר

מינוס בבנק

חבל שאי אפשר לחזור להיות ילדה.אפילו ליום אחד...הייתי מוכנה לפתוח 20 קופסאות גלידה בלי גלידה בשביל זה.בטוחה שלא הייתי מתאכזבת

אני חייבת להפסיק לקרוא הורוסקופ כשמשעמם בעבודה.

לא שאני מאמינה (זה משעשע לסגל לך דברים משם) אבל היום שלי התחיל נחמד והמשיך כמו כשהיה רשום בתחזית-חרא.

"מישהו קרוב יאכזב אותכם והיום יתגלגל לכם בצורה שלילית בלב בלה (המשך חרטא כלשהי)

כניראה זה נכנס לתת מודע כי באותו הרגע אמרתי לעצמי "אוקי שיהיה..."

בכל אופן שתי שיחות באותו היום מאבא אני מרגישה שמשהו כבר לא בסדר.הוא הרי מתקשר כשהוא צריך משהו ואם לא אז הוא נעלם...

הפעם זה היה קשה יותר מכל מה שמעתי אבל משום מה לא בכיתי ותמיד אני בוכה אחרי השיחות האלה.תמיד נשבר לי הלב כל פעם מחדש.אבל היום כאילו אין לי רגשות...כולם מבחינתי כבר אותו הדבר אהבה,שניאה,עצב,כאב,געגועים,חמלה...מה ההבדל? זה נורא.

אמא שלי אמרה לי לחסום אותו.אני לא יודעת מה זה כבר משנה אמרתי לה? הוא כבר גם ככה גרם לי לשנוא את עצמי להרגיש אשמה בהכל.נפשית עוד אין לי לאן להידרדר.כבר הגעתי כמעט לקצה אבל החלטתי שזה לא שווה פשוט.יש לי כ"כ הרבה אנשים שאני אוהבת בחיים האלה והם אותי.

וגם באיזשהו מקום אני אוהבת אותו.אוהבת ושונאת.בעצם כבר אמרתי מה ההבדל? זה אותו דבר מבחינתי...

מחר יום חדש...אתעורר ויהיה טוב יותר,לפחות ככה אומרים.