אין נושא מסוים פשוט הרגשתי צורך לכתוב לשתף.זה סוג של פורקן אני מניחה.אולי זה יניח קצת יותר למחשבות שרצות בראש או שלפחות יעביר אותן מהר יותר.לימודים,עבודה,זוגיות,משברים אישיים חלק מהדברים שכולם מתמודדים איתם יום יום.
אז זהו לאחר שבוע לא קל של מעבר אפשר להגיד שהתמקמתי...בערך.כאילו אני עדיין ישנה על מיזרון כי המיטה עוד לא הגיעה.
פאנן.מרגיש כמו קאמפינג אבל לא באמת...בסדר לאט לאט.התחלנו את הדירה עם 0 רהיטים...לא חשבתי שבחיים אני אגיע למצב שבו התלהב מרהיטים בחוץ ואתקשר לשותפה ואומר לה "יואו את לא מבינה זרקו ספה וכיסאות ממש חדשים".
אהה והגעתי לעוד מסקנה נבונה-גבר עם טנדר.צריך גבר עם טנדר.זה מה שמעבר דירה לימד אותי...
וואלה וכן עברתי לא מעט פעמים דירה בחיי אבל עם הורים זה שונה,אחרת..תוך יומיים כבר יש לך הכל.
כשאתה סטודנט זה לא עובד בדיוק ככה.
מפחיד המצב בארץ לא כיף ללכת ברחובות.עוד יומיים מתחילים ללמוד.
אני בקושי יכולה לפלס את דרכי עם כל הקופסאות שיש פה.וואלה יש לי הרבה יותר דברים ממה שחשבתי.
הבעלת דירה אמרה לי ולשירן (השותפה) כשחתמנו על החוזה שאנחנו נכנסות לדירה עם הרבה מזל.
ולי רק עולה בראש וואלה מה זה אומר? שאני אמצא באיזה בלוק שם סטפה של דולרים?שאני אתחתן? חחח באמת כאילו...
מבחינתי מזל זה שהמים החמים לא יגמרו ושלא יתפוצץ איזה צינור...כניראה הסטנדרטים שלי לא כאלה גבוהים,שיהיה נעבוד על זה > <
ואוו כ"כ הרבה התחלות.זה מרגש ומלחיץ בו זמנית...
לעבור דירה ולהתמקם,להתחיל את הלימודים ב18.10,לבחור התנדבות ולהתחיל אותה...
יהיה בסדר,לא?חייב להיות.או יותר נכון אני חייבת להגיד את זה לעצמי כדי לא להתחרפן....
בנוסף להכל אני צריכה לדחוף שתי חתונות החודש.אחת של חברה מהתיכון והשניה מהצבא.
מרגיש לי מוקדם כולה בנות 22...ומצד ששני כשמסתכלים עליהן זה ניראה הכי נכון בעולם.כיאלו הן בחורות של "בחור אחד" מה שנקרא וישר לחופה.לא שזה רע...כל אחד ומה שנכון לו.לי זה ניראה מפחיד ומרתיע הכל.אולי כי לא פגשתי את "האחד"או איך שאומרים...
גם במערכת היחסים הכי רצינית שלי שנמשכה לא מעט זמן בחיים לא תיארתי את עצמי מתחתנת עם הבחור וזה תמיד הרגיש לי מוזר כשאנשים מספרים שהם כן רוצים את זה עם מי שהם יוצאים.ואז חשבתי שמשהו לא בסדר איתי.אבל ממש לא ככה.
אז אני חיה את החיים שלי.והאמת? אין לי תלונות.
היום עם קצת ניסיון אני אדע לזהות הזדמנויות מכל הסוגים ולא לפספס אותם.
איך היינו אומרים כשהיינו ילדים...מי שמתבייש-מתייבש.
באמת ילדים הם התסריטאים הכי טובים
בא לי שיר של לנה דל ריי.כאילו היא מהפנטת אותי.היא המציאה מחדש את הרומנטיקה,העדינות והחזירה את שנות ה-50....
איך אפשר שלא להתאהב בה? אני אפילו סולחת לה על האלבום החדש שהשירים פחות טובים בו לדעתי אבל עדיין אפשר לשמוע בו כמה דברים נחמדים.
בקיצור אם הייתי עוברת צד אז בהחלט זה בגללה וגם בגלל מייגן פוקס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: