Pocketful of Nonsense

מי שאומר שהנייר סופג הכל טועה.

מאז ומתמיד כתבתי, נראה לי שבעיקר בלוגים. כשההורים שלי קנו את המחשב הראשון לבית, הייתי בת 5. יש הרבה תלונות על הדור הזה- שבמקום מוח יש מחשב, שמעלים כל שטות אפשרית ושעסוקים רק בתיעוד עצמי, למרות שהם לא שווים כלום. הייתי שמחה לומר שאני מסכימה עם זה, אבל בכמה שנים האחרונות לא היה לי בלוג, שזה דבר חריג אצלי, והחלטתי שאני חוזרת לשורשים ורושמת את היומן שלי על נייר. זה לא עבד. מפחיד לכתוב על נייר, וכל דף שהתחלתי, נתלש ונזרק וככה נגמרו הרבה מחברות, שנשארו מהן רק כריכות ריקות בלי דפים. הדף לא סופג.

אבל האינטרנט!

מה יקרה לאינטרנט? המילים שלי יכולות להכתים דף, אבל להכתים את האינטרנט? פחח. האינטרנט כזה מזוהם גם ככה, אז מה אם אני אוסיף לו כמה מילים טפשיות?

עוד שיקול זה שאת מי בכלל מעניינות השטויות האלה. אני אשאר בבלוג שלי לבד ויהיה סבבה. אני אוכל לכתוב שוב. ממש קשה בלי לכתוב.

אז הנה כתבתי.