מעבדת המחשבות

הריבאונד כבר לא כזה ריבאונד.

הוא היה מ"מ של חיילים שהדרכתי ותמיד חשבתי שהוא נראה טוב, הוא גם היה מניאק לחיילים אבל התייחס אלינו, למדריכות, יפה. ואהבתי את זה בו. לפעמים הייתי בודקת איתו מבחנים לבד, אבל כבר הייתי עם רועי 4 חודשים והייתי מאוהבת. אז הוא נשאר בתור המ"מ המהמם.

כשאני יושבת עם חברות מהבית בבר, אף פעם לא מתחילים איתנו, אבל כשאני יושבת עם חברות מהצבא, מתנפלים. אחד המוצ"שים, לא מזמן, הייתה מסיבה בהרצליה, עם הופעה של מוש בן ארי והלכתי עם כמה חברות מהצבא. איכשהו, ראינו שם את כל הבסיס וזה הפך להיות מפגש בסיס כזה. ראינו פה מישהו, שם מישהו, שם איזה מפקד.

ואז הוא הגיע, הריבאונד. אז כשנתקלנו בו אמרתי לו "הי! אתה מהבסיס" למרות שאני לגמרי יודעת מה השם שלו ואז הוא אמר לי "מה את משחקת אותה אני יודע בדיוק מי את", ומפה לשם המשכנו לפטפט כולנו. הייתה הרגשה של פלרטוט באוויר אבל הייתי בטוחה שהוא התחיל עם חברה שלי. המשכנו קצת לדבר ופלטתי שאני ורועי כבר נפרדנו, והיה לו את המספרים של כולנו, כי לכולנו יצא להדריך את המחלקה שלו.

אז קיבלתי ממנו הודעה בסוף הערב שהוא שמח להיתקל בי וזה ממשיך עד עכשיו.

אז למה זה לא ריבאונד?

כי עוד לא שכבנו. כי הוא רוצה שאני אכיר את חברים שלו. כי לא בא לי שהוא יילך ואני רוצה שהוא יישאר לישון פה. ואני חושבת על רועי כל הזמן, נון סטופ. וזה מפחיד משהו אחר.

לשכב עם מישהו אחר זה מפחיד. לראות זין של מישהו אחר זה מפחיד. לשכב ערומה במיטה כשזה לא רועי לידי זה מפחיד, כי רועי זה רועי, ורועי יודע בדיוק מה עושה לי טוב, והוא כבר יודע את כל הדרכים לגרום לי לגמור. אז עכשיו שמישהו חדש ילמד? לראות מישהו ערום לגמרי במיטה שלך זה מפחיד. זה מפחיד.

וכשהוא שואל "להיכנס?" אני שואלת את עצמי מה כדאי. ועוברות לי מיליון מחשבות בחמש שניות. אז מה לומר? כן או לא? למה כן? למה לא? אבל התשובה האינסטנקטיבית היא "לא". כי זה לא הגיוני שיהיה בתוכי מישהו אחר. כי זה לא הגיוני שאני אוהב מישהו אחר. אפשר בכלל להתאהב בכמה אנשים במהלך החיים?

אתמול כשהריבאונד היה אצלי רציתי לשאול אותו את זה, אבל פחדתי שהוא יחשוב שאני מתכוונת אליו וזה ייצא עקום לגמרי, כי אנחנו רק בהתחלה. אז אמרתי לו שלא ייכנס, כי מה אני צריכה את זה עכשיו על הראש שלי, כי לא בא לי לשכב איתו, לרדת איתו למטה לסיגריה, ואחר כך אני אעלה חזרה למעלה ואחזור למיטה ריקה. ההרגשה הכי מגעילה שבחורה יכולה להרגיש. להרגיש כמו חפץ, כאילו הוא בא לזיין וללכת. ולא בא לי.

ואם אני לא מרגישה מספיק בנוח, אז למה?

אז אני אשכב איתו וזה כבר יהיה משהו אחר, אבל אז מחר אני אצפה לשיחה שלו יותר מכל. והוא לא יתקשר ואני מספיק מתוסבכת עם רועי, אז למה אני צריכה שניים כאלה על הראש שלי?

אז אמרתי לו לא.

אתמול לפני שהריבאוד בא אליי, קיבלתי רבע שעה לפני. קצת התבאסתי אבל חשבתי יותר על מה הוא יחשוב ורציתי לראות את התגובה שלו שאני אומרת לו את זה. ונראה לי שהוא התבאס. וכששאלתי אותו אם הוא חושב שעכשיו הוא סתם בא אליי אז הוא אמר שלא. הוא ידע כנראה שאני מעיפה אותו אם הוא נותן תשובה אחרת אז לחצתי עליו עוד קצת, כדי לראות מה הוא אומר אבל הוא לא נשבר ואמר שהוא לא מתבאס. סבבה.

אז אחרי שהוא ממזמז אותי קצת, הוא מתהפך, נשכב על המיטה ולוחש לי "נראה לי שעכשיו תורך". אז אני מנשקת אותו ומנסה להרוויח זמן, מנסה להבין אם הוא התכוון להנד ג'וב, או לבלו ג'וב. אבל תוך כדי אני מבינה, כשהוא מתנתק מנשיקה ומוביל את הפנים שלי לצוואר שלו והכוונה שלו ברורה, שאני לאט לאט ארד למטה. ואני מרגישה שאני חייבת. וזה לא שאכפת לי כל כך וזה לא שזה ביג דיל. אבל 2 וחצי בלילה ואני יודעת שהוא כבר רוצה ללכת כי יש לו עוד חצי שעה נסיעה הביתה והוא גם גומר עוד שניה. אז ירדתי.

וחשבתי שאני ילדה גדולה. כי להיכנס למערכת יחסים שניה זה ממש לא כמו להיכנס למערכת יחסים ראשונה. אבל כל דבר בפעם הראשונה עם בן אדם אחר, זה שונה. וזו המסקנה שלי. כי לרדת לריבאונד זה לא כמו לרדת לרועי.