מעבדת המחשבות

ככל שהזמן עובר הדברים נראים רחוקים יותר ויותר. ועדיין יש טעם חמוץ מתוק כשאני רואה אותו.

הוא לקח אותי כמובן מאליו בחודשים האחרונים, הייתי שם תמיד. לא משנה באיזה מצב ולא משנה צורה, אני תמיד הייתי שם. אני הייתי מוכנה לבוא ב1 בלילה כדי שלא נישן בנפרד, אני הייתי מוכנה לא לישון כל הלילה כדי לנסוע עד אליו ולראות אותו. אני הייתי מקריבה את חייו למענו אבל הוא לא למעני. וזה לא משנה כמה כעסתי וכמה התפרצתי וכמה בכיתי, זה לא משנה. כי זה חצי. הכל חצי. הוא לא עשה את זה בלב שלם ואני נדחקתי לאפשרות אחרונה. וזה לא הצליח בסוף, כי ככה זה, כי כשמישהו אחד נותן הכל והאחר לא נותן דבר אז הכל חצי.

אז בחודש האחרון לקשר, החודש הנורא, צעקתי הרבה והרגשתי הרבה תסכול. אבל זה לא משנה, כי הוא לא היה שם בשבילי. ואני כבר רוצה להאמין שעברתי הלאה, יש לי מישהו אחר, ונחמד לי איתו. ואני לא יודעת אם אנחנו ביחד או לא אבל זה לא משנה. ומתחילים איתי פה בבר ושם בבר, אבל תמיד הכל חוזר אליו. תמיד השם שלו יעשה לי צביטה בלב ותמיד ההודעה האחרונה תהיה אליו. קשה לי להתנתק ממנו, כי המחשבות סובבות רק סביבו. בכל מקום, אני רק מסתכלת על מי נמצא פוטנציאלי מסביב, מי ההבא שיכול להיות האחד שלי. אבל המחשבות חוזרות אליו. כי הוא שלי לעד.

ואני רוצה לומר שזה לא משנה שהוא התנשק איתה, למרות שהוא הבטיח שלא. אבל זה משנה. כי ככה האמון בינינו מופר לאט לאט. כי הפרידה הזאת הייתה עוול לשנינו. כל אחד יודע מתי השני היה בדיוק עם מישהו אחר ומתי. אבל זה רק כי קשה להתנתק אחד מהשני. ואני רוצה לשכוח, אני רוצה שהוא יילך לי מהחיים לתמיד, שילך, שיטוס, שיעוף מפה. רק שלא אחשוב עליו. אבל זה לא קורה. והוא באמת טס עוד מעט, הוא טס לחודשים ומשם אני כבר לא אשמע ממנו וזו תהיה הפצצה הגדולה. שאני כבר לא אדע שהוא שם בשבילי וזמין בכל עת.

כי עכשיו אני יודעת, אני יודעת שהוא יהיה שם תמיד בשבילי, אני יודעת שלעולם הוא לא יסנן אותי ואני יודעת שאם אני אבכה הוא יבוא. אבל זה לא אמור להיות ככה, המצב הזה מעוות בצורה שבלתי ניתנת לתיאור כבר. ואני מזוכיסטית, אני עושה לעצמי בכוונה אבל אני לא מסכימה לעצמי לאבד אותו. כי אם הוא לא יהיה שם תמיד מעבר לפינה, אז מי כן יהיה?

אז הכל חצי בינינו. גם עכשיו, חודשיים וחצי אחרי הפרידה הכל חצי. רק אני מדברת ורק לי אכפת. והוא כבר בשל לעזוב, הוא בשל להמשיך הלאה, לטוס, לראות עולמות חדשים, תרבויות שונות, בחורות שונות. כי זה לא רק אני בעולם. כי יש עוד אלף כמוני. והוא אומר שהוא אוהב אותי, אבל אומר שכבר אי אפשר להיות יחד. וגם אם היינו רוצים, כבר הרסנו את הקשר שלנו. מחצנו אותו, דרכנו עליו, ירקנו עליו ושרפנו אותו. הוא כבר מזמן התפורר בלהבות. כי כשכל כך אוהבים לפעמים זה לא מצליח. לפעמים מרוב אהבה הלב מתפוצץ, מסבל, מקנאה. כי כל חטאי בעולם היה לרצות להיות רק איתו. ימי השבת המאושרים שלי היו להיות איתו במיטה עד הערב. כי ככה אהבתי. אני והוא בחדר סגור עם שמיכה ומזגן. ושהשאר יזדיינו. האהבה שלי נמצאת איתי פה.

ופתאום זה נראה כל כך רחוק, כל האהבה הזאת. איך הכל התדרדר? איך הגענו למצב הזה? ואני כל כך אוהבת והלב מתפוצץ אבל חייבים להמשיך הלאה.

הדמעות יזלגו עד אין סוף והזמן יעשה את שלו