?When will my life begin

אז היום הייתה חינה של בן דוד שלי וכלתו לעתיד.
בתור אשכנזייה מובהקת וחסרת כל ידע על עדות המזרח אני חייבת להודות שהיה לי הלם תרבות.

לטובה.

עשינו את החינה בבית של הסבתא וסבא של הכלה לעתיד.
בהתחלה לא ממש הבנתי מה אני עושה שם.
ראיתי מלא אנשים לא מוכרים, קישוטים שהוציאו לי את העיניים, מלא מלא מלא מתוקים שאין לי מושג מה השם שלהם (חוץ מסופלה שוקולד קטן).
הייתי בשוק. הרגשתי כמו דג מחוץ למים, פשוט ככה. אני די בטוחה שכל המשפחה שלי הרגישו ככה.
הרימו לחיים עם שוט ואן גוך אננס וההורים שלי ראו אותי שולקת את זה מהכוס. נהנתי מזה מאוד קצת שיחרר אותי ניראלי, וגם שרף לי את הגרון, ועל הדרך קיבלתי המלצה מבן דוד אחר שלי לנסות את האסאי.
פגשתי שם בת דודה של בן דוד שלי (סליחה על הסיבוך זאת האמת) שהיינו חברות ממש טובות ותמיד במפגשים משפחתיים היינו כל הזמן ביחד. היה לי כיף להתעדכן איתה ולדבר איתה וקצת הרגשתי יותר טוב.

ואז הכל התחיל.
פינו חלק מהרחבה בשביל הריקודים והתחילה מוזיקה. ריקודים, מוזיקה, סבבה מתאים לי אני אוהבת.
הצלחתי להקים את האמא הביישנית שלי ולגרום לה להגיע לרחבה ולרקוד, השתוללתי עם בני דודים שלי ועם המשפחה ונהנתי.
ואז הגיע הקטע הזה שכולם לובשים בגדים כאלו בצבעים לא יודעת איך קוראים לזה. אם להודות קצת התביישתי בהתחלה אבל החלטתי ללכת על זה. יצאתי החוצה בשמלה בצבע אדום בורדו וזהב ועל המצח קשת עם מצלצלים כאלו, כמו כל מרוקאית אסלית למופת.
מאותו הרגע אני זוכרת רק הנאה צרופה, שמחה, התרגשות, צחוק, ריקודים וגם דמעה קטנה שזלגה לי ומחיתי אותה והשתלטתי על עצמי כי לקח לי מלא זמן לשים איליינר.

היו ברכות, ואוכל, וממתקים. וכמובן לא נשכח את טקס החינה.
אני כל כך בהירה שזה ממש בולט לי על היד. זה פשוט נדיר בצורה אחרת.

אז איך אני אסכם את האירוע המיוחד הזה? אקצר ואגיד שישר שיצאנו משם שאלתי את חבר שלי אם עושים את זה אצלו במשפחה (אמר שלא.. אוף).
אני נושאת ברכת מזל טוב לבן דוד שלי ולכלתו לעתיד, שיהיה להם הרבה אושר ושמחה והצלחה ובריאות ואהבה רבה ומרובה.

כולי בהתרגשות שיא.
שבוע הבא שבת חתן ועוד שבועיים החתונה. לא יכולה כבר לחכות. מקווה שאני לא אבכה.