?When will my life begin

אז אחרי כמה חודשים של ציפייה ושבועיים עמוסים בחגיגות למיניהן, אתמול התקיימה החתונה של בן דוד שלי.

אני חושבת שלא מיציתי את האירוע כמו שצריך.

בהתחלה הלכנו בסביבות הצהריים לדודה שלי, אמא של החתן, כדי שאמא שלי תוכל לאפר אותה. הגענו אליה והיא התעכב במספרה, ועם המקלחת, ועם הלבוש, ככה שאמא שלי התחילה לאפשר אותה מאוחר ולקח לה מלא זמן כי היא רצתה שהיא תצא מושלמת, הרי זאת אמא של החתן, יש ציפיות גבוהות. בסופו של דבר לי ולאמא שלי נשאר ממש קצת זמן להתארגן ואיחרנו, כמובן. ואז לא הבנו כל כך איפה האולם, הוא היה תקוע באיזה חור ביפו והשתלב יפה מאוד עם הבתים הישנים שם. לא הייתה חניית נכים לסבתא רבא שלי אז הייתי צריכה למצוא את האולם בעצמי ברגל, לחפש את אבא שלי ולקרוא לו שיעזור לסבתא כי הוא לא עונה לטלפון. הייתי די עצבנית. איחרנו ממש למרות שזה לא היה עוד הזמן של החופה, כולם כבר הגיעו והתחילו להתקשר ודאגו לנו. הצטלמתי לתמונה אחת עם ההורים שלי ועוד אנשים שאני לא מכירה וזה מבאס כי אין לי מזכרת עם האנשים שאני באמת קרובה אליהם.

ואז קראו לכולם לרדת למטה לחופה. החופה הייתה בדרך לאולם, ליד החניה. נראה כאילו אילתרו אותה בדקה התשעים. אחותי הקטנה ועוד בנות דודות קטנות היו השושבינות, פיזרו פרחים. הייתה כניסה ממש יפה. אשתו של בן דוד שלי נראתה מדהים. היא כל כך התרגשה היא עוד שניה בכתה. את החופה עשה סבא של בן דוד שלי (מצד אבא שלו). היו רגעים שהוא סטה ממש מהנושא, אנשים כבר התחילו לדבר ולהשתעמם וגם אני לא ממש הקשבתי. בסוף הגיע כל הקטע של הכתובה. הם עשו משהו יפה. בנוסף לכתובה הרגילה, הם עשו כתובה שוויונית, שזה בהחלט משהו שאני רוצה לאמץ לחתונה שלי ביום מן הימים. ואז הגיע "אם אשכחך ירושליים..". בן דוד שלי מרוב לחץ התבלבל במילים ואיכשהו הוא הצליח להגיד את זה כמו שצריך. שבר את הכוס ויאללה כולם עלו עליהם לחיבוקים ונשיקות ומזל טובים.

נכנסנו לאולם שהיה מחולק לשלושה חלקים- מצד ימין שולחנות למשפחות והכל, באמצע בופה בהגשה עצמית, ומצד שמאל הבר ושולחנות לכל החברים שלהם הצעירים והרחבה עצמה. לא הכי אהבתי את החלוקה הזאת. קצת כאילו מרחיק את האורחים מהשמחה עצמה. נגיד סבתא שלי לא יכולה לרקוד, אבל אם היא רוצה לראות, אין לה שם ממש מקום נוח לשבת, אז היא נאלצה רוב הזמן לשבת לבד בשולחנות רחוק. בכל מקרה, היה אוכל סבבה, ושתיתי את הוודקה תפוזים שלי ואיזה שוט וויסקי. סבתא שלי הייתה בשוק שאני שותה, כאילו מי יישמע זה דבר רע, כל עוד אני שותה חכם הכל בסדר. ואז התחילו הריקודים. כמובן ריקוד חתן וכלה, השיר היה ממלך האריות באנגלית בגרסה של ג'ון אלטון. זה היה ממש מרגש ויפה. אחרי זה כמובן השירים המרקידים. ההורים שלי כל כך לא זרמו. אח שלי שיגע אותם שהוא רוצה הביתה, מישהו צריך להיות עם סבתא שלי, ואמא שלי לא יודעת לרקוד במסיבות. אז חצי מהזמן הייתי ברחבה לבד וניסיתי לגרור את אחותי הקטנה לרקוד כי אין לי עם מי לרקוד. בני דודים שלי עם חברים שלהם שהם הזמינו, האחיות של הכלה לא כל כך התחברתי איתן, וזה ביאס. באותו רגע הייתי ממש צריכה את חבר שלי. חבל שהוא משתחרר לרגילה ומגיע הביתה רק היום בסביבות אחר הצהריים.

לבסוף כולם התחילו ללכת ב-23:30. ב-00:15 כבר בקושי היו אנשים, לא בשולחנות ולא ברחבה, רק החברים של בני דודים שלי רקדו כמו מטורפים. אמא שלי אמרה שיאללה נזוז כי לאחותי יש בית ספר וסבתא שלי עייפה. ואז אמא שלי הייתה עצבנית שאיבדתי לה צמיד, מה שלא נכון הוא היה באוטו מצאתי אותו בתיק שלה, העיקר צעקה עלי כמו מטורפת שאני מאבדת לה כל דבר.

אני עדיין מאוכזבת שלא הצלחתי למצות את זה כמו שצריך, כנראה בגלל שרוב הזמן הייתי לבד.
אבל בהחלט זה גרם לי לחשוב, כמו כל בת טיפוסית שיש לה חבר מלא זמן, איך תיראה החתונה שלי, ומה אני יעשה ומה אני לא. כנראה זה המשך לחלום שלי. אפרופו חלומות, חלמתי בלילה שדודה שלי נותנת לי לפני שאנחנו הולכים מהחתונה סיגריות ומצית ואומרת לי שזה בסדר ושאמא שלי לא תכעס עלי. 

בבוקר קמתי מעוכה לגמרי, הדלקתי טלוויזיה, היה היי סקול מיוזיקל, שמתי את זה בתור נוסטלגיה ואחרי חמש דקות נרדמתי שוב וזה השתלב לי איכשהו בחלום. לא זוכרת כל כך. ואז הטלפון שלי צלצל ואמא של אחת הבנות שאנ עושה עליהן בייביסיטר עוד מעט התקשרה אלי ואמרה לי שהיא חושבת שעשיתי חישוב לא נכון של כמה הן אמורות לתת לי על שלושה ימים. לא חישבתי באמת נכון בגלל שהייתי עסוקה בחתונה. זה גרם לי להתעורר לגמרי, לקלוט שקיבלתי סמס, לחשוב שזה הצבא עם שיבוץ ושוב לראות שרשת "תמנון" שלחה לי הודעה על מבצע. לא הורדתי את האיפור אתמול, הייתי עם מלא מייקאפ וצלליות וחצי נמרח לי. לפחות השיער שלי נראה טוב מאתמול.

כרגע אני ממש חייבת להתארגן וללכת לבייביסיטר. וואו לקח לי איזה 40 דקות לכתוב את הפוסט הזה...