וואו.
אם רק אני בהווה יכולתי לדבר עם אני בעבר- הייתי מספרת לה כל כך הרבה דברים!
הייתי אומרת לה שתפסיק לחשוב שהיא שמנה כי היא לא! הייתי מסבירה לה ש"השומן" נובע ממחשבה לא נכונה וחוסר קבלה עצמית. עובדה, איכשהו עכשיו, אני שוקלת 10 קילו יותר מלפני הצבא ואני אוהבת את איך שאני נראית.
הייתי אומרת לה שתרגע, שהכל בסדר ושהכל יהיה בסדר. להפסיק להיות לחוצה ופשוט להינות.
הייתי אומרת לה שתפסיק לפתוח 5 מיילים חדשים ולאבד את הסיסמאות אליהם (בקושי הצלחתי לשחזר סיסמא אחת, לא נראה שאצליח לשחזר אחרות) ><"
הייתי אומרת לה שלא תשתנה, שתמשיך לחייך את החיוך הטיפשי שלה, שתשמור על שמחת החיים שהייתה לה!
הייתי אומרת לה ללכת לשירות צבאי רגיל ולא לשירות צבאי שעשיתי בסופו של דבר (שירתתי ביחידה צבאית-אזרחית ששינתה אותי יותר מדי). הייתי אומרת לה לברוח.
הייתי אומרת לה ללכת לאורטופד בזמן ולהתעקש על טיפול כדי שאני בעתיד לא אסבול מגידים רופפים ברגליים (שגורמים לכך שגם מתוך שינה אני מסובבת את הרגל).
הייתי אומרת לה להתמיד בחדר כושר כי אף אחד לא באמת מסתכל עלייך ושופט את כמות הזיעה שיוצאת ממך את את הגוון האדום בוהק שפנייך נהיו (סתם כי נהייתי פדלאה מדיי חח).
הייתי אומרת לה להמשיך לכתוב. כי זה מה שאני אהבתי- לכתוב. אני עדיין אוהבת.
אולי יש דברים שהייתי משנה בחיים שלי, אבל את רובם הייתי משאירה. הקושי בחיים נובע משינוי שצריך להסתגל אליו. יש שינויים שקל יותר לעבור ויש שינויים שנגררים הלאה.
אם יש משהו שאני יודעת בוודאות, זה שבחיים? הכל עובר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mediocre girl
