נכשלתי בטסט שני. חשבתי שנהגתי מושלם. ההערות לא תואמות את האופן בו נהגתי. והטסטר היה מוגזם איתי.
חזרתי מהטסט הבייתה, ישנתי וקמתי ברקע של צלצול הודעת פלאפון באויר. "נכשלת."
כל היום לא עשיתי כלום.
אני מרגישה שאני לא מצליחה להפיק תועלת מהימים האחרונים.
אני שוב הפסקתי לצייר, לגמרי.
שוב אני לא כותבת שירים, מזמן כבר.
אני לא רצה יותר כמו פעם.
ואין לי חשק לראות סדרות.
איבדתי כל חשק לעשות כל דבר כי אני מרגישה שהכל חסר פואנטה.
הכל חסר מטרה.
מכירים את זה?
מכירים את זה שפתאום הכל נראה חסר טעם?
הכל משעמם.
תכניות ריאליטי משעמם.
לדבר בטלפון משעמם.
לקרוא משעמם.
ללמוד משעמם.
לדבר עם המשפחה שלי משעמם.
לעשות את התחביבים שלי משעמם.
כאילו הכל לעוס כבר.
המעגל החברתי שלי התרחב, אבל אני עדיין מרגישה שאין לי.
אני מעריכה את החברים שלי, ואת עצמי שהצלחתי לסגל חברים חדשים מאז סוף התיכון שלי.
אני מבלה הרבה יחסית, מתכתבת יותר, ויש לי יותר חברים.
אבל עדיין מוצאת את עצמי הרבה פעמים לבד.
פיזית.
אולי גם קצת נפשית.
החיים שלי במגמת עלייה, בהיבט הדימוי העצמי שלי והיחס שלי כלפי עצמי,
ז"א, יש משהו בחיים שלי שהולך ונהיה טוב יותר.
אבל בהיבטים אחרים הכל תקוע כזה.
אני עדיין לא שלמה עם מי שנמצא במעגל החברים שלי,
אולי זה בגלל שכל פעם שאני מבלה, זה רק עם אדם אחד, כי יש לי חברים שלא קשורים אחד לשני, יש לי אחד מכל חבורה כזה.
אין לי קבוצה שאני בתוכה, ואולי זה חסר לי קצת.
ואולי לא" הקבוצה" זה מה שחסר, אולי האיכות.
אני חושבת שהסביבה שלי לא מספיק איכותית וכנה.
אני מרגישה קצת מרומה לפעמים.
בכל אופן, אני בתחושה של חוסר מעש.
אני בקושי עשיתי משהו היום,
אין לי חשק לכלום.
זה לא קשור רק לטסט, גם לפני כן, לא היה לי חשק לעשות כלום.
אני לא יודעת איך לצאת מתחושה של חוסר חשק לעשות.
אני צריכה לחשוב על זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
F*cKSocialAnXiaty