לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


חייה המעניינים (תלוי בעייני מי...) של חולת\סובלת טריכוטלומניה. על קצה המחלה וההתמודדות היום יומית.

כינוי:  Tricho-mania

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2015    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

8/2015

מזה טריכוטלומניה?


 


בגדול אני יכולה להפנות אתכם פה ללינק לקרוא בויקיפדיה מזה טריכוטלומוניה אבל גם אוכל להסביר במילים שלי, גם שם זה נראה קצת מפחיד למען האמת. 

(לא כולנו נראים כמו בתמונה שהם בחרו לשים)

אז טריכוטלומניה (או טריכו-כמו שאני קוראת לזה בקיצור) בגדול היא הפרעה נפשית. 


זה דחף בלתי נשלט לתלוש שיער, כן קראתם נכון. תולשי השיער נמנים באותה קבוצה כמו פירומאנים, קליפטומאנים ומהמרים כפייתיים.


זה יכול להיות תלישת שיער הגבות, ריסים, ערווה, או כמו במקרה שלי- מהראש.

מבחנתי זה הכי חמור, אבל אולי חולה טריכו אחר שתולש את הגבות יגיד ששלו חמור יותר.


 

טריכו התגלה אצלי עוד בגיל 10, פחות או יותר. זה התחיל ממשחקים בשיער, פיצול השיער ובסוף מגיע לתלישה מלאה של השיערה. זה מתגלגל לתלישה מאוד מהר.


למה זה קורה? אין לדעת, אצל כל אחד יש סיבה משלו, עדיין לא גיליתי מה הסיבה שלי.

כבר בגיל 10-11 אני זוכרת תספורות שיער קצרות, תירוצים, שקרים. קומץ של אנשים ידעו את האמת.

זה מביש. איזה מין דבר זה לתלוש שיער מהראש?

היו חושבים שאני משוגעת! 

אני זוכרת את המבטים של ילדים שייבשו לידי בכיתה, כי היד שלי תמיד הייתה בשיער והייתי תולשת.


אם אתם הורים והפוסט הזה התגלגל אלכם מסיבה כזו או אחרת, ומצאתם התנהגות מוזרה אצל ילדכם, שיער מפוזר על יד המקומות בהם הילדים נוהגים לבלות (ספה בסלון, כיסא המחשב, מיטה) אנא ממכם, קחו אותם לבדיקה פסיכולוגית, כשזה רק מתחיל הרבה יותר קל למנוע את זה. מניסיון!


ההורים שלי לא ראו לנכון לקחת אותי לטיפול פסיכולוגי, לקחו אותי לרופאת משפחה שאמרה "זה משהו חולף, תמצאו לה תחליף, סריגה, חרוזים דברים כאלה שיעסיקו" ולא חברים- זה לא עזר. עברו כמעט 20 שנה ואני עדיין עם הטריכו שלי. רק שעכשיו זה כבר לא בעיה של ההורים שלי, זו הבעיה שלי. 


ברור שאני מאשימה אותם, צריך להכות בברזל כל עוד הוא חם! יכלו לפתור את זה בשנה של טיפול פסיכולוגי, בלי תיסבוכים בגיל ההתבגרות (שבנינו- מספיק מסובך גם ככה) ולא לתת לי לגדול עם הטריכו ולהגיע כמעט לגיל 30 כשזה לא פתור.


לחולי הטריכו המתחילים (אלו שצעירים יותר) אל תחששו, אני לא רווקה מסכנה שיושבת בבית ובוכה כל היום ושוחה בשיער התלוש של עצמי.

למען האמת אני נשואה, ובעלי היקר מכיר ויודע על הבעיה ואיזה קטע? עדיין אוהב אותי.

הוא משחק לי בשיער (שעוד נשאר) ואני לא דואגת (באופן קבוע) להסתיר ממנו את האזורים ה"פגועים" שלי. 


אני לא רוצה לספר לכם את הכל בפוסט אחד, אחרת לא ישאר לי מה לכתוב לכם.

אז בינתיים עד כאן.


 

חולת הטריכו שלכם. 









נכתב על ידי Tricho-mania , 9/8/2015 18:57   בקטגוריות אישי, מחלות נפשיות  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




142
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , מתוסבכים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTricho-mania אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tricho-mania ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)