טיפול בחיות הפך לשגרה כמעט יומיומית ואני מתחילה להבין את ההשלכות של להיקשר לחיות ועדיין זה מרגיש שווה יותר מכל היקשרות לבן אנוש או בת אנוש, קשה לי לחתוך עכברים ולהחדיר אליהם מחטים ולשאוב מהם נוזלים כשבמנדף כימי אחר מרסקים את הזנבות שלהם ומסמנים אותם במנדף שאחריו. אני מרגישה את הטמטום שיוצא מהסיפור כשאנשים עושים מזה דוקטורט, מאמרים, אולי ינסו להוציא פטנט כשבתכלס כולם כבר עשו את הניסויים שלכם. אני נמצאת במקום שמתיימר להיות אוניברסיטה ואנשים שעושים דברים שחצי מהעולם כבר עשה ובעצם יש טרור וחיסול עכברים קטנים וחמודים לשווא, מהנדסים עכברים דומיננטיים וסאב, סאב כל כך כנועים וזה מזכיר לי שלעכבר שלי נולדו 4 עכברים דומיננטים כשכל מה שרציתי בזיווגים שלו זה עכברים כמוהו, רגישים ועדינים. אני לא מבינה למה אני ממשיכה להשליך את החיים שלי על עכברים וחיות ולמה אף פעם אין לי משהו טוב יותר לרשום חוץ מאמפתיה כלפיהם.
הכלב סובל לי ואני רק מקווה שיבריא כמה שיותר מהר, אני לא מבינה מה אני עושה עם הלימודים האלה שלא מעניינים אותי ממזמן כבר ואני שוקלת ללמוד מתמטיקה במקום תאים מזדיינים בגוף
הגוף לא מעניין אותי, האדם לא מעניין אותי, לעזור לאנשים לא מעניין אותי
תיכף מסיימת תואר לא מעניין עם אנשים יומרניים שחושבים שהם שווים משהו
ועדיין כנראה שאמצא את עצמי עושה את זה בסוף
ועכשיו גיליתי שמישהו חיפש בוב בבלוגים וזה הלחיץ אותי ברמות כי אני אוהבת לדבר עליו וכי הוא הדבר היחידי שמסגיר את הזהות שלי*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אנג'י