היא סיפרה לי שהיא עמדה בחוץ וחיכתה לו שיגיע לעזור לה להרים את העגלה שלי 3 קומות למעלה לדירה. הם הלכו והיא סמכה עליו שהוא יבוא לעזור לה בזמן שבינתיים היא תעשה איתי סיבוב. הוא כבר היה אמור לחזור מהעבודה ולתת לה נשיקה ולהיכנס איתה הביתה, אבל הוא לא הגיע. כבר 9 בערב ואני בוכה ורעבה. הציצים שלה היו נפוחים מהחלב שהצטבר בערב הארוך הזה. היא מצאה שני גברים רנדומליים בשכונה וביקשה מהם שיעזרו לה לעלות את העגלה שלי. היא הודתה להם נכנסה הביתה, האכילה אותי ובזמן שהחזיקה אותי פרצה בבכי. היא ידעה.
כמו שהוא החליט להיות לא צפוי, כמו שהוא החליט לעזוב אותה, הדבר הכי טוב שיכל לקרות לו בחיים זאת היא. אני באה בחבילה. היא מדהימה. כמו שהוא החליט להיות כזה, אני החלטתי להיות הזוועה שאני.
הדבר הנוראי הזה יצר אותי
האדם הנוראי הזה החליט לעשות אותי
והינה ככה נברא עוד רוע לעולם הפוגעני שמשחק ברגשות של אנשים. הוא שיחק בה חזק
אני עושה את אותו הדבר
מעניין אם היה לו מצפון כמו שלי יש. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הרוע, הבוגדניות המגעילה שיש בי שלא משחררת, אני נכאבת לנסות להבין איך הכל קרה. הפחד שלי גורם לי להקיא
אני רוצה למות. אני מפחדת מעצמי. אני מקריבה הכל בשביל כלום. אני רוצה להפסיק. הכל
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אנג'י