לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

איך להשתמש בקופסה


איך להשתמש את בקופסה מספר על העולם מנקודת מבט אחרת מכל מה שהכרתם. נותן כלים לחיים מאושרים עם משמעות והצלחה מתוך סיפורי האישי. מבטיח לעדכן אתכם בכל פרק.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2015

איך להשתמש בקופסא - הקדמה


הקדמה 
למה החלטתי לכתוב ספר 
הכל התחיל בחלום הראשון שהגשמתי, במהלך כל שירותי הצבאי חלמתי להגיע לברצלונה, לקמפ נואו, לראות את מסי והחברים. כמו המון ישראלים עבדתי קשה, חסכתי כסף, קניתי כרטיסים ולקחתי טיסה לברצלונה לראות את רבע גמר ליגת האלופות. באותו היום הבנתי שמשהו השתנה, חלמתי על משהו והגשמתי אותו. חוץ מהשירות הקשה שגרם לי להרגיש שאני יכול לעשות הכל כי התמודדתי מידי עם בעיות קשות ולחץ שנתנו לי תחושת מסוגלות מדהימה עכשיו אני גם מגשים חלומות והרגשתי שהשמיים הם הגבול. החלום נתן לי תחושת סיפוק למשך חודשיים, חשבתי על זה הרבה אבל כמו כל דבר בחיים התחושה הזאת נעלמה וחשבתי על החלום הבא - מרכז אמריקה. אחרי שנה של עבודה קשה לקחתי מוצ'ילה וטסתי עם חברים לטיול גדול, הפעם חוץ מהעובדה שהגשמתי עוד חלום, הגעתי לעוד יעד, גם השתנתי. מילד שגדל בעיר קטנה בצפון הארץ, שמכיר תרבות אחת  ראיתי את העולם אחרת לגמרי. זה נכון שידעתי שקיימות עוד מדינות ואנשים שונים, אבל לראות את זה היה מבחינתי לעבור לעולם אחר לגמרי שרחוק בערך כעשרים שעות טיסה מהבית. הדבר שהכי עניין אותי זה השוני בתרבות בין מדינה למדינה הן כל כך קרובות אך שונות בהמון נושאים, תמיד הייתי פתוח לאנשים שונים, לתרבויות שונות, כך גדלתי בבית, בצבא היו לי חברים מכל הסוגים ובטיול זה נהיה חזק יותר.  
כעבור שלושה חודשים חזרתי לארץ אם תחושת היי קיצונית, העיר שלי נראת קטנה מידי והאנשים נראו רגילים מידיי, חזרתי עם רוח אחרת, דחף לא מוסבר להניע את חיי קדימה ולהבין סוף סוף מדוע אני כאן. לפני שיחרורי מהצבא הכל נראה אפור דרך עיניי, לא הבנתי למה אנשים חיים ובשביל מה?, חשבתי לעצמי למה?, הרי בסופו של דבר כולנו נמות. זה נכון שיש משפחה וחברים ויש רגעים שמחים אבל כנער בוגר החיים נראו לי אפורים במיוחד בעיר שלי, אפילו מקומות בילוי לא היה וגם שנסענו לערים אחרות לא הייתי נהנה וידעתי הרבה יותר אכזבות מהצלחות, בסה"כ היה לי הכל משפחה תומכת, ולא היה חסר לי דבר אבל עדיין לא הרגשתי אושר אמיתי. כל מה שראיתי  זה מדינה עם מלא בעיות ומלחמות, שאנשים מנסים לשרוד ולהעביר עוד חודש. שאלתי את עצמי כך חיי יראו אז למה?, חיפשתי טעם לחיים חיפשתי סיבה. והתשובה היחידה שהיית לי לעצמי זה להביא ילדים לעולם והשאיר כאן חיים אחרי. צורך טבעי שצריך להיות לכל אדם. אבל עדיין  זה לא הספיק לי.
כמו שהתחלתי לספר השינוי גישה התחיל בטיול, ראיתי אנשים אחרים וראיתי כמה כיף יש בעולם וכמה טוב, ראיתי תרבויות אחרות וחשבתי לעצמי למה דווקא ישראל? או לפחות למה דווקא עיר קטנה בצפון? זה עולם חופשי אני יכול לעשות מה שאני רוצה באמת! אני רק צריך להבין מה אני רוצה, ברגע שראיתי את העולם מנקודת מבט טיפה יותר גובהה, הבנתי שאני יכול לעשות הכל
בהמשך הספר אני אדבר על המסקנות שלי בקשר לחיי, אני מקווה שתקראו את זה ותנסו לעשות כמוני זה ישנה גם את עולמכם. 
נכתב על ידי MysteriousGuy , 7/7/2015 15:26   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, צבא, עבודה, פסימי, שחרור קיטור, ספר, סיפור, סיפרותי, אושר  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  MysteriousGuy

מין: זכר

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , האופטימיים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMysteriousGuy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MysteriousGuy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)