Is She Weird

עוד מעט יעבור שבוע

ואז חודש

ואז חודשיים- שלושה

חצי שנה

שנה

שנתיים

וחצי

וכל העולם ממשיך להסתובב וכולם ממשיכים לחכות לאוטובוס בבוקר, צהריים, ערב

ממשיכים לחפש את עצמם בלילה בין מליון אנשים אחרים שמחפשים את עצמם

ואף אחד מהם לא יודע שמבחינתי העולם צריך לעצור את הסיבוב שלו, לפחות לקצת, כי סבתא שלי נפטרה

וחוץ מזה שהיא הייתה סבתא שלי, היא הייתה אימא של אבא שלי, ומבחינתו כל החיים נעצרו

אני נוסעת מחר לבסיס, וזה מרגיש לי מוזר

זה גם בסיס חדש וקצת מוזר לי שלא הספקתי להיפרד מהבסיס הישן, אבל אולי אני סתם משליכה מהאבל מסתבא שלי

אני כל הזמן חושבת שאני אהיה שבר כלי כזה, וכל פעם שישאלו אותי איפה הייתי אני אתחיל לבכות לאנשים בפנים

שזה חלקית נכון, פשוט יקרה בלילה כשאני אלך לישון את הלילה היחיד שלי בבסיס השבוע

אני מחכה לקפה של מחר, ברכבת

אני מחכה להגיע ולראות שכל הדברים שלי נמצאים גם אם מבולגנים

אני מחכה ליציאה של חמישי ואז לעשות את כל הדרך לשבעה 

אני מחכה לשישי שאימא שלי תבוא לקחת אותי ואני אחזור הביתה

אני חושבת שהמפקד שלי שאל אותי היום "איך זה מרגיש?" בשיחה כשהוא התקשר אליי הערב

זה מאוד שאלה שלא יודעים איך להגיב והוא בעצמו לא יודע מה הוא שאל

רציתי לכתוב סיפור קצר על כל מה שהיה היום, ובדרך הראש שלי באמת התנסח טוב, ועכשיו הכל נמחק

ואין לי למה לשחזר את הכל בראש שלי כי זה רק מעציב אותי

שאלו אותי אם היה לי קשה בהלוויה, ולא ידעתי שיהיה קשה, אבל היה

אבא שלי עמד מאחוריי וחיבק אותי ופשוט התחיל לבכות, והרגשתי שאני העמוד החזק שלו אז אמרתי לעצמי להיות חזקה

ואז בכיתי

יתומים זאת מילה קשה לאנשים בגילאי 60-70 שאין להם הורים, אבל זאת המילה המתאימה