אשכרה עקצה אותי נמלה בדרך הבייתה מהבסיס.
לא עברו חמש דק וזה נפוח שורף ואדום!
ממתי לנמלים יש את הכוח על הזה
הלכתי היום לחופ"ל. מפה לשם, דיברתי קצת הרבה עם איזה כפירניק שחיכה לידי, שהגיע לבסיס כדי לעבור איזה קורס כי הוא נפל על רפואי. הייתה כימיה טובה והוא היה לגמרי מקסים, אמרנו שעוד נתראה בבסיס, מי יודע..
באוטובוס הבייתה נזכרתי שאני מהאלה שמזיזות את הראש ונשאבות לשיר שהן שומעות קצת יותר מדי. הרגשתי את המבטים, ודי מפתיע, אבל לא הפריע לי
אמא אומרת שמאז שהתגייסתי קיבלתי ביטחון, אומרים שאמא תמיד צודקת? מקווה. 
לאט לאט אנשים מתחילים לקבל אישור סיווג, ונעלמים כאילו לא היו. יש כמה שאני מקווה שירצו לשמור על קשר, אבל מנסה להפנים שגם אם לא, הם יכולים להיות חלק מהאנשים שהכרתי בחיי והשפיעו עליי, ולא יותר מזה, וזה בסדר
ואיך לא, כמו תמיד תהיה את החברה המביכה שתראה אותך חברה טובה של מישהו, וכשהוא לא נמצא תשאל "איפה חבר שלך?" ותביך אותך קצת הרבה
מזל שהיא לא מספיק חסרת טקט כדי לשאול את זה לידו