don't feel no pain, just smile back :)

אם זה סתם קושי להתמודד,  תקופה קשה שתעבור

או

מחלה..? 

בזמן האחרון אני מתחילה להאמין יותר ויותר שאני צריכה לבקש קבן

אולי להתחיל לקחת כדורים

ומצד שני..  זה כתם

זה ילך איתי לכל מקום,  זה יהפוך לשיגרה

זה מרגיש סוג של ויתור עצמי

עברתי שכול של הבן אדם הכי קרוב אליי בעולם,  נפגעתי כל כך הרבה מהמין הגברי,  שנה שלמה של איבוד עצמי,  פרידות קשות..  ואני עדיין פה

אני נלחמת

אבל אדם במלחמה,  לא יכול לדעת שהקליע כבר נורה,  בדרכו אליו,  ושזה עניין של שניות והכל נגמר. 

עניין של רגע,  והכל מתפרק.

ואולי זה לא בושה לקחת כדורים כדי לרסן את זה

אולי זה לא הופך אותי לאיזה חולת נפש או בן אדם גרוע

איך יודעים..