don't feel no pain, just smile back :)

אני מרגישה כמו קליפה ללא מילוי.  נזל לו לאט לאט וכעת אני ריקה מתוכן. אני מתעוררת ומרגישה יותר כבויה  מאי פעם. והערכים שמתנגשים, המחשבה על מה יעשה לי טוב.  ואם אילחם  לעבור ליומיות? ואם אמצא את עצמי פקידה? אכעס על עצמי וארגיש גרועה וחוסר מיצוי עצמי.  אבל.. אולי וכנראה זאת המסגרת,  החוסר אונים הזה,  התחושה של להיות רק עוד מספר. 

אני רוצה להאמין שאקבל היום תשובה חיובית ואוכל להתחיל תפקיד אחר בבסיס. מי יודע,  אולי הכל יסתדר לאט לאט. 

הלוואי שמהר.

שברו אותי. 

כמו תקליט שבור אני חוזרת על עצמי מפוסט לפוסט,  וכלום לא משתנה