עבר שבוע, שבוע שלם מאז הפרידה
בכיתי המון, כמו ילדה שלקחו לה את הצעצוע מהיד
כל ערב הרגשתי אני מתקדמת צעד, ובבוקר אחריו חוזרת 4 צעדים אחורה
מקורבים אליי (חברים,משפחה) טוענים שזה נדמה שחוזרים לאותו מקום אבל כל יום זה לא לאותה נקודה בדיוק כבר
אולי הם צודקים?
עכשיו, שבוע אחרי, יש כמה דברים שאני רואה יותר בבהירות
הוא היה מאד ביקורתי אליי. ברמה שרב איתי על זה שאני לא מספיק מוצלחת ופעילה מבחינתו, לא רואה מספיק חברים או את המשפחה שלי
לא מצליחה למצוא רכב עדיין, ישנה הרבה
אבל אני בעבודה של משמרות במשרה מלאה, איך הוא יכול לצפות שיהיה לי לו"ז קבוע כמוהו? ובכלל, למה לריב איתי על זה?
חודש לפני שנפרדנו הוא אמר לי "אני לא איתך בכל מחיר". התכוון שאם אתמכר למנוחה הוא לא יוכל להיות איתי
ממתי תולים אהבה בדברים כאלה? וחוץ מזה, אני לא חסרת מעש לחלוטין, כן עובדת כן רואה חברים פה ושם פשוט לא כמו שהוא חושב שצריך
אמרת לי בפרידה שכשהיינו בצימר לכבוד השנה שלנו (כולה לפני חודש, קשה לי לקלוט) הפסדת לראות את חברים שלך או את סבתא שלך. שנה אנחנו ביחד ובחיים לא הראית רצון לראות את סבתא שלך בכלל, מה קרה פתאום שהיא בכלל פקטור?
ושנייה רגע, תשמע את עצמך, לחגוג איתי שנה בצימר לא נראית לך סיבה מספיק טובה להשקיע את שישי שבת רק אליי? למה תמיד הרגשת שפעם ב להיות סופש איתי זה לא בסדר? זה לא שאי פעם הייתי מהבחורות האלה שאמרו לך זה או אני או חברים, אני מאד אוהבת את חברים שלך אבל משום מה לאחרונה העדפת לצאת איתם בלעדיי, כבר לא ראית אותנו כעסקת חבילה לפעמים. פשוט מדי פעם קצת ציפיתי שתרצה להיות איתי טיפה יותר זמן כי לא התראינו בצורה נורמלית בשבועות שלפני.
אני מתחילה לאט לאט לקלוט שלהיות בקשר עם בחור שכ"כ ביקורתי כלפיי ומסוגל לומר לי משפטים כאלו זה- לא היה עושה לי טוב ככל שהקשר היה ממשיך.
ביום שנפרדת ממני עוד אמרת לי בבוקר שאתה מתגעגע אליי ואוהב אותי מאד ומת שאבוא כבר. באתי אלייך עם קופסא ענקית מלאה באוכל בלי שתדע שיהיה לך לשבוע ללימודים כי המצב אצלך בבית לא קל כרגע, רציתי לשמח אותך
לא באמת הערכת את זה כ"כ. קבענו קמפינג לסופ"ש כי לא התראינו כמו שצריך ופתאום חבר לא כ"כ טוב שלך מהחבורה אמר שהוא טס ורוצה לחגוג בשלוותא ואמרת לו "טיל". לא הצלחת להבין שאני טיפה מאוכזבת שאתה לא רוצה סופ"ש ביחד כמוני?
אמרת לי "רק הגעת ואת כבר רבה איתי על 2 דברים", לא הבנת לעומק למה הדברים האלה מפריעים לי.
נפרדת ממני אחרי שעתיים, טוען שלא התכוונת להיפרד ממני כשהגעתי אבל פתאום הבנת שצריך.
אני מאמינה שהתבשלת בתוך עצמך עם המחשבה הזאת לפחות חודש, הרגשתי את זה באיך שאתה מתחיל לבודד אותי מהרבה דברים בחיים שלך
מהביקורתיות, היחס
שנאת את העבודה שבחרתי, שנאת את הבחירות שלי בכללי
התהפכת
היום העלית תמונה ראשונה לאינסטגרם מאז שנפרדנו.. יצאת עם החברים הקבועים והאמת שלראות את זה לא כאב לי כמו שחשבתי. אני יודעת שביום שתהיה שם בחורה חדשה זה באמת יצבוט.
אמא שלי טוענת שרואים בעיניים שלך בתמונה שחסר הניצוץ, שאתה לא מאושר. זה נורא מצידי לקוות שהיא צודקת?
התחלת להתאמן בזמן שהיית איתי, טענת שאני זאת שדוחפת אותך למעשים, להשקיע בעצמך, לרצות להתעשר
ופתאום כשהתרגלת, נדמה שאתה כבר לא היית זקוק לי יותר להיות הפוש שלך, זרקת אותי והמשכת כרגיל
אני מחכה שהרגש אליך ייעלם לי כבר. הוא מפיל אותי כרגע כל פעם מחדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
feel again