עברו בדיוק שבועיים.
מילאתי את עצמי בחברים, במשפחה, בעבודה
אבל זה מצחיק שלא משנה כמה אנסה להעסיק את עצמי - אני אדבר עם חברים עליו, אני אדבר בעבודה עליו, אני אדבר עם המשפחה עליו.
הוא עדיין זורם לי בדם, הפך לחלק ממני, ולהוציא אותו נראה כרגע כ"כ קשה
לאט לאט אני באמת מבינה שהקשר הזה נהרס בחודשים האחרונים שלו, משהו שם נעלם. האהבה הענקית הזאת כבר לא הייתה לגמרי הדדית, כבר הושפעה מיותר מדי גורמים חיצוניים. הפכנו מזוג שהרבה מסביב אמרו שהם רוצים להיות כמוהו - לזוג שידעתי כבר בלב בשקט שאני עצמי כבר לא רוצה להיות בו.
היה לי קשה לקבל ביקורת יום יומית על הבחירות שלי, על המעשים שלי, על מי שאני בעצם.
לא משנה כמה אהיה מוקפת כרגע באנשים, או עסוקה, אני מרגישה פתאום נורא לבד
בודדה במערכה הזאת
אף אחד לא חווה איתי את השברון לב הזה, אף אחד לא בוכה כמו שאני בוכה כרגע
הבן אדם שאהבתי יותר מכל אדם אחר פשוט יצא לי מהחיים כאילו לא היה מעולם
אני עדיין כועסת עליך. שלא הגשמת את ההבטחות שלך, שהעדפת להוציא אותי מהחיים שלך
אני חושבת שרק כשאצליח לשחרר מהכעס הזה, להרפות באמת, להשאיר את זה לא פתור אבל מאחוריי
אני אצליח להמשיך הלאה
אבל אין לי סבלנות לחכות שזה יקרה 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
feel again