אני הולכת להקשיב לבעלה של אחותי ולשים לזה סוג של דד ליין.
הוא אמר לי איך הכל בדיעבד כ"כ בולשיט ואיך בסוף הכל מוביל אותך בצורה מדוייקת למה שנועד לך.
תאמת? לא יודעת כמה אני מאמינה בזה, אבל נזרום
החלטתי שעד סוף החודש מותר לי לבכות ולהתאבל, הרי בסופו של דבר פרידה זה אבל לכל דבר, התחושה היא שהבן אדם באמת מת עבורך..
עד סוף החודש אני מוכנה להיות שבר כלי, חסרת מוטיבציה, הרסנית.
ומתחילת מאי, באמת אתחיל לעבוד על עצמי ועל איך לקום מזה
אני לא מתיימרת לחשוב שאני היחידה בעולם שחווה פרידה מבן אדם שחשבה שהולך להיות איתה שם עד הסוף, שקיבלה מין אגרוף לפרצוף והבינה שוב שהחיים הם לא כמו הסרטים, ושהוא לא הולך לחזור עוד מעט על 4 ולבקש לחזור.
אני צריכה להיאחז בידיעה שרבים עברו זאת לפניי ורבים עוד יעברו זאת אחריי.
בניגוד לפרידות קודמות בהן הייתי "הגבר הטיפוסי" כביכול והלכתי ישר לסטוצים לנסות למלא את החלל, הפעם אני לא עושה את זה לעצמי
אני חושבת שגם אם הייתי רוצה לא הייתי מצליחה - הפעם באמת הייתי מאוהבת בצורה הכי עמוקה שחוויתי, ורק המחשבה על עצמי עם גבר אחר כרגע פשוט נראית לי תלושה מהמציאות
לכן, בדרך התמודדות שאני בוחרת אני צריכה להזכיר לעצמי שתיארך הרבה יותר זמן. יש משהו בסטוצים שבכל זאת מצליח להשכיח ולהמשיך הלאה, אבל דווקא העבודה העצמית והלבד הזה מקשים עליי יותר מהכל.
הלוואי ואצליח להפנים שבעידן המדיה בו אנחנו רגילים שהכל כ"כ מהיר וזמין - התהליכים החשובים של החיים אינם מדודים בזמן, מתאפייינם בצעדי תינוק ומחייבים התאזרות בסבלנות.
אני באמת לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שלא היה לי בן זוג, סטוץ, או סתם בחור מתחלף שדיברתי ופלירטטתי איתו באופן שוטף לתקופה מסויימת. תמיד כמו פרפר לאש נמשכתי לשיחות, למציאת חן בעיני מישהו, רציתי רק להיות נאהבת ונחשקת כל הזמן..
הגיע הזמן להיות קצת לבד ולעשות עם עצמי תהליך שבסופו אאהב את עצמי באמת ולא אהיה תלויה בבן זוג כדי להרגיש בטוחה ומאושרת.
תאחלו לי בהצלחה? 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
feel again