don't feel no pain, just smile back :)

הגעתי לשלב שבו כבר לא נעים לי לחפור על הפרידה הזו לחברים.

כמה אפשר לשמוע אותי טוחנת מים ובוכה על הקשר?

קשה להגדיר את השבוע האחרון.

הוא היה מלא בדברים ומצד שני מאד עצוב מבחינתי

הוא התחיל באני הטיפשה שהחליטה שזה בסדר לפתוח את הברכה שהוא כתב לי לשנה שלנו חודש לפני שנפרדנו

לקרוא איך הוא אומר שאני שווה יותר ממילים, שאני לראשונה בחייו הסיבה למעשים, שאני הופכת אותו לבן אדם יותר טוב ושהלוואי שאני אוהב אותו לנצח.

כאילו, פאק, חודש לפני הוא אשכרה הרגיש ככה.

זה מחזק את התחושה שהוא נפרד ממני החלטה די רגעית, וויתר מהר על קשר שהיה כ"כ מיוחד

חיבל בו עם התנהגות שלא מתאימה לו..

אני כותבת את השורות האלה ופשוט בוכה. כבר שבוע שאני בוכה די הרבה.

אני רוצה להאמין שזה לא שאני חוזרת אחורה אלא שזו עוד מדרגה שאני צריכה לעבור בתהליך הזה של הפרידה והאבל עליה..

הלוואי שזו רק מהמורה קטנה ושהדברים ישתפרו בקרוב

יש בעיה.

אני מעסיקה את עצמי הרבה עם חברים, משפחה, עובדת הרבה וכו'

כולם אומרים לי שזה מה שצריך לעשות ואני משתדלת להישמע ולפעול על פיהם

אבל הדבר הזה עושה את האפקט ההפוך 

במקום לחזק אותי, אני מרגישה שזה רק גורם לי עוד יותר להרגיש את האפאטיות הזאת שנקלעתי אליה

שום דבר לא ממלא את החלל הזה שנפער לי

פשוט כלום..

אני באמת מתחילה לפחד שזה הולך ללוות אותי כל החיים