don't feel no pain, just smile back :)

תמיד כשאני מסתכלת על אמא שלי

יש בי הערכה מהולה ברתיעה

מצד אחד היא מדהימה בעיניי. הרגישות שלה, העזרה והאכפתיות, הנתינה, ההקשבה, ההומור

מצד שני, היא מוותרת על עצמה כל הזמן, חיה עם אבא שלי כשהקשר שלהם פוגע בה המון, קורבנית

תמיד אומרים שלא משנה כמה לא תרצי להיות כמו אמא שלך, את תהיי כמוהה.

אני באמת נוטה לקורבנות, לוויתור עצמי, לנתינה מוגזמת בלי להסתכל איך זה משפיע עליי.

אני מפחדת לפעמים להיות כמוהה,

במיוחד מהבחינה הזוגית.

למצוא את עצמי נשואה לבחור ששונה ממני אלפי שנות אור

ולגלות את זה מאוחר מדי.

אני בתהליך, מנסה להוציא את עצמי מהמצב הנפשי שנכנסתי אליו ולבנות את עצמי חזקה ועם ביטחון עצמי גבוה

כי הגיע הזמן באמת

אבל לפעמים

אני באמת מרגישה שאני באפיסת כוחות

לקום, לפרוח, להמשיך הלאה

[באמת מפחדת שאני לא אצליח להגשים את המטרה הזאת..]