בעלה של אחותי פתח אותי לעולם הנטפליקס
משם זה כבר סיפור אהבה. אני מכורה 
מכל הסדרות קפצה לי אחת לעין ששמעתי פעמים רבות כמה היא אמיתית וחזקה - "13 סיבות למה".
הסדרה מתארת בגדול בחורה שאולי חלק יגידו שהיא דרמטית מדי, רגישה מאד, שהחליטה לסיים את חייה אחרי השתלשלות אירועים נוראית שרק גרמה לה להתרוקן נפשית יותר ויותר. החוסר מודעות של הסביבה, ההורים, ביה"ס, החברים.. 13 הסיבות מתארות אנשים שונים שהתנהגו אליה בצורה נוראית וגרמו לה להגיע לרגע הזה שבו היא הרגישה שאין תכלית. שום דבר לא ישתפר. ופוף - she's dead.
אני יודעת שלא אעשה את זה לעצמי לעולם. יש לי מין תקווה כזאת אינסופית שדברים יסתדרו.
אבל אלוהים כמה חשבתי על זה. כמה פעמים הרגשתי שאין שום סיבה, שאין תכלית, לאורך הרבה תקופות בחיי..
הסדרה הזאת החזירה אותי אחורה - גרמה לי להזדהות, לכאוב, להבין שאני לא היחידה שהרגישה ככה, שזה די נפוץ
כ"כ הרבה פעמים שמעתי את צמד המילים "רגישה מדי" (כתבתי בהתחלה מעילים בטעות. מפה לשם דמיינתי שני מעילים מדברים. ההומור שלי מתדרדר)
כשהייתי פותחת את הפה ועומדת על שלי, דורשת את היחס שמגיע לי ומעמידה אנשים שהתייחסו אליי חרא במקום - לרוב הייתי מקבלת את צמד המילים האלה לפרצוף, מתעצבנת קצת, נרגעת.
נכון. אני רגישה מאד.. אני אבכה, אתעצבן, אקח דברים ללב. אני אחווה הכל בצורה יותר קיצונית מהרבה אנשים אחרים, וכנראה גם אגיב בצורה יותר קיצונית מאחרים.
אבל, יש לזה גם כ"כ הרבה צדדים חיוביים. אני חווה את כל הרגשות בצורה יותר חזקה.
אני בחורה שתתגלגל מצחוק מהבדיחה הכי גרועה בעולם
תהיה מנטלית בגיל 4 כשבא לה ותעשה שטויות או בגיל 30 אם תצטרך אוזן קשבת או מידת רצינות
יכאב לה פיזית באותו מקום שכואב לך מתוך הזדהות קצת קריפית שהיא לא שולטת בה
תאהב אותך כ"כ לפעמים (לרוב) אפילו יותר מאת עצמה
או כמו שאמא שלי תמיד הייתה אומרת
"את רגישה, את בוכה וכואבת ולוקחת דברים ללב. אבל.. כשטוב לך - את יודעת את זה ואין שום ספק, את מרגישה את זה בצורה חזקה כמו שאת מרגיש כאב" או משהו כזה בערך 
יש לי מעלות - והנה, אני לומדת להפנים אותן. לקבל אותן. לאהוב אותן.
לאהוב את עצמי. ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
feel again