don't feel no pain, just smile back :)

אני מרגישה כמו קליפה ללא מילוי.  נזל לו לאט לאט וכעת אני ריקה מתוכן. אני מתעוררת ומרגישה יותר כבויה  מאי פעם. והערכים שמתנגשים, המחשבה על מה יעשה לי טוב.  ואם אילחם  לעבור ליומיות? ואם אמצא את עצמי פקידה? אכעס על עצמי וארגיש גרועה וחוסר מיצוי עצמי.  אבל.. אולי וכנראה זאת המסגרת,  החוסר אונים הזה,  התחושה של להיות רק עוד מספר. 

אני רוצה להאמין שאקבל היום תשובה חיובית ואוכל להתחיל תפקיד אחר בבסיס. מי יודע,  אולי הכל יסתדר לאט לאט. 

הלוואי שמהר.

שברו אותי. 

כמו תקליט שבור אני חוזרת על עצמי מפוסט לפוסט,  וכלום לא משתנה

המקום הזה משפיע עליי בצורה חזקה מדי בלי שליטה.  אני רק מגיעה לפה ובאלי לבכות,  למות.  המחשבה על לעלות עוד שעה למשמרת של 12 שעות עם בנות כאלה ביצ'יות ואנטיפטיות עושה לי כל כך רע.  וויתרתי כבר על לנסות להתחבר איתן.  לא בכוח.  כשניסיתי אחת מהן הצליחה להפוך את זה לגמרי ולהוציא אותי מוזרה,  ועוד מאחורי הגב. 

היה לי אתמול התקף חרדה.  פעם ראשונה אי פעם. רק מהמחשבה שאני חוזרת לפה.  אני באמת מפחדת מהמצב הנפשי שלי ויותר מפחיד שאין איך לטפל בזה.  הקבן פה הוא עובד סוציאלי בכלל ולא מבין מהחיים שלו..  גם כן צבא. 

בא לי להיקבר מתחת לפוך ולא לצאת ממנו. אין בי כוחות.  לפני שהתגייסתי עוד הייתי די שפויה.  עכשיו אני מרגישה שבר כלי..  מה הטעם בחיים כאלה בכלל

לא מסוגלת להעביר ככה עוד שנה וחצי,  פשוט לא.. 

מה עושה לי טוב? מה שבטוח שממש לא להיות פה. לפחות לא בתפקיד הזה. 

בחודשיים האחרונים אני מתחילה לפקפק במערכת החיסונית שלי. 

בחילות,  הקאות למשך 3 שבועות. 

הפסיק

ישר אחרי סוגשל שפעת

הפסיק

ישר אחרי כאבי גרון איבדתי את הקול וכבר שבוע מסתובבת עם קול של אנס

לקראת החלמה

מתחילה לי דלקת באוזניים -  רק באוזן ימין!!!! 

מההההה מהה