עברתי עכשיו סוג של התמוטטות עצבים.
אני אומרת סוג של כי אני יודעת שהיא מזערית ביחס לפוטנציאל שיש לה להיות.
צעקתי ברחבי הבית התחלתי לבכות.
אני עובדת כבר כמה חודשים בעבודה מאד דורשת, משמרות, עבודה שהיא רק על הרגליים עם הרבה מאד אנשים (נוסעים) שמתלוננים כשזו לא אשמתי.
אני מרוויחה משכורת יפה, אבל כשמגיע התלוש אני מגלה כמה יפה היא יכלה להיות ומתעצבנת על המיסים ההזויים שבן אדם במדינת ישראל נאלץ לשלם.
איך זה הגיוני שבן אדם שקורע את התחת כדי להרוויח כסף, מקווה לחסוך אותו למטרה חשובה, אין לו חיים מרוב עבודה - נאלץ להיפרד מכמעט חמישית על מס הכנסה ?! ולהוסיף לזה את ביטוח לאומי, מס בריאות וכו' וכו'
אני יודעת שאת רובם אני משלמת ובתמורה מקבלת שירותים שלא קיימים בכל מדינה, זה לא שאני לא מעריכה את זה.
פשוט כ"כ מתסכל לאבד אלפים מהמשכורת שמרגישים שמגיעים לי על כל דקה של סבל בעבודה
ניסיתי עכשיו לשלם על חודש שלא עבדתי בו שנה שעברה, 171 שקל, לביטוח לאומי. שילמתי, קיבלתי אישור, נכנסת לבדוק אם החוב שלי נעלם ופוף - עדיין קיים! ביחד עם ההודעה שהחוב לא כולל את התשלום האחרון שבוצע באשראי. אז על מה שילמתי לעזאזל?! על מה הם לקחו לי 171 שקל???
הכל פה כ"כ מושחת ומיום ליום רק בא לי לעזוב לחול ולהתחיל דף חדש
כל יום עוברים דרכי אנשים שונים ומשונים, מכל מקום בעולם. רק הישראלים מרשים לעצמם לקלל, להטריד, להיות וולגרים. אני רק מנסה לעשות את העבודה שלי..
ואז מגיעים החו"לניקים, שואלים לשלומי, מאחלים לי משמרת מהנה. וכל פעם כזאת אני תוהה למה רק בארץ יש כ"כ הרבה בהמתיות
למה אין לנו כבוד בסיסי אחד לשני ובמיוחד כלפי עובד ביטחון שבסופו של דבר בא לדאוג שלא יפוצצו לך את המטוס?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
feel again