don't feel no pain, just smile back :)

לחץ

אחת התכונות היותר בולטות אצלי.

מצד אחד יש בי צד שלא חושב יותר מדי - אני ספונטנית, זורמת לשטויות ואוהבת לעשות דברים לא צפויים ולהפתיע.

מצד שני יש בי צד שחושב יותר מדי - מה יהיה, מה היה, איך למה כמה. נוטה לנתח הרבה מצבים ולרוב לראות אותם הרבה יותר גרועים ממה שהם.

להלן דוגמא מהיום :

הלכתי לראיון עבודה בחנות בגדים, מיותר לציין שקמתי בבוקר עם בחילות מרוב לחץ. אבל שנייה לפני שנכנסתי לחנות פשוט נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי ברוגע.

בראיון עצמו הייתי קצת לחוצה, והתבקשתי לעשות מבחן מהימנות לעבודה שכלל המון שאלות סותרות של כן/לא ואם תשאלו אותי - חלקן לגמרי לא שחור לבן. תוך כדי המבחן הזה המחשב כל הזמן אמר לי שהתשובות שלי סותרות או לא הגיוניות.. כבר הרגשתי איך ישפטו אותי לפיו ושבטוח לא התקבלתי.

אחרי הראיון הייתי כ"כ בבאסה שממש עצרתי את עצמי מלבכות. 

אבל! מסתבר שטעיתי. התקבלתי.

ונחשו מה?

עכשיו אני לחוצה מהמשמרת הראשונה, ובכללי מאיך יהיה לי שם חחח

אני חושבת שאני מתחילה להרגיש דיכאון של אחרי שחרור.

במקום להינות מכל הזמן הפנוי הזה כל מה שאני חושבת זה רק כסף ואיך לא להיכנס למינוס, כמה אני מרגישה חסרת ביטחון שאצליח לכלכל את עצי בעתיד או להצליח בחיים ולא למצוא את עצמי חיה על מינימום.

במקום לחשוב על העתיד ולשאוף ולחלום כל מה שאני מרגישה זה כאב חד בלב ודמעות בעיניים ובאותו רגע חושבת על הסולן של לינקין פארק ופשוט מזדהה עם הדיכאון שלו.

אני לא מסוגלת לדבר על זה ברמה כזאת עמוקה עם חבר שלי, כי אפילו אני עדיין מוצאת את עצמי מפחדת מזה ומנסה להדחיק

אבל אני פשוט מרגישה קטנה מול כל העולם הזה

התקשרתי היום לביטוח לאומי, משרד הפנים, העירייה, בי"ח שהייתי בו במיון ודורש עכשיו את הכסף למרות שהצבא היה אמור לשלם את זה וכו'

כ"כ הרבה גורמים שכל אחד בדרכו דורש ממני כסף ואני מרגישה איך הכסף יורד לי בחשבון ושום עבודה לא מוכנה לקבל אותי לשלושה חודשים

(הקורס שלי לעבודה נדחה לנובמבר)

אני כ"כ מפחדת

ומרגע השחרור יש לי רצון תמידי לבכות

איך לצאת מזה?

אז בחרתי בעבודה. לא בטיול, פסיכומטרי או כל דבר אחר.

אחסוך לטיול ופסיכומטרי אעשה כשאדע מה אני רוצה ללמוד בכלל.

בינתיים עברו כבר שבועיים מהשחרור שכללו בעיקר מנוחה, יציאות עם חברים ובדיקות רפואיות. טעם החיים

סתם האמת אני מתחילה להשתגע בלי מסגרת, זה משהו שלמדתי על עצמי גם בצבא. אם אין לי יעד ברור או עיסוק מסויים מאד קשה לי להינות מהזמן.

עוד יומיים ראיון מסכם אחרי שלושה שלבים שהצלחתי לעבור! תאחלו לי בהצלחה 🐥