ערב שישי עבר בנעימים. יותר מידי בנעימים. אם לומר את האמת, היה לי קצת משעמם.
דיברנו על נושאים בנאליים. ההורים של עומר שאלו אותי שאלות ואני עניתי, הרגשתי כמו בראיון עבודה.
עומר החזיק את ידי מתחת לשולחן וחייך אלי כל פעם שמבטינו הצטלבו.
הוא נישק אותי מלא בלחי, ואחר כך, כשהיינו בחדר, הוא נישק אותי גם במקומות אחרים..
התמזמזנו קצת עד שאמרתי שכדאי שנפסיק ושלא נעים לי מההורים שלו שנמצאים בחדר לידנו.
הוא המשיך לנשק אותי בחושניות והוריד את חולצתו, ביקשנו ממנו שוב שנפסיק.
הוא נשכב לידי ואימץ אותי לחזה החשוף שלו.
שנינו התנשפנו בקול עד שהסדרנו את נשימותינו.
אמרתי לו שכדאי לו שנחכה למחר כשנהיה שנינו לבד בדירה שלי. שמעתי את הנשימות שלו שוב מתחזקות והנחתי יד על פניו. הוא הרים את פניי אליו והביט בי.
"כבר אמרתי לך שאת הכי יפה בעולם?" שאלה בלחישה.
"אמרת" עניתי בחיוך. "כבר אמרתי לך שאני לא מאמינה לך?".
"אמרת" הוא ענה וחייך גם הוא. "אמרתי לך כבר שאת יכולה תמיד לבטוח בי? אם אמרתי לך שאת מהממת ושאף אחת לא משתווה אליך את צריכה להאמין לי, אני באמת מתכוון לזה".
"בוטחת בך יותר מכל אחד אחר" השבתי והנחתי שוב את ראשי על חזהו השעיר במקצת.
סוף השבוע הגיע לסיומו ושבוע חדש עמד בפתח.
עומר ישן אצלי אתמול, נפרדנו כמו שצריך, אנחנו לא ניפגש שבועיים, הוא סוגר שבת השבוע.
שוב כמעט איחרתי לעבודה. רצתי כל הדרך והגעתי בסוף בדיוק בזמן.
הפעם הייתה זאת דניאל שאיחרה.
השעה הייתה שמונה והכיסא החדש שהוצב ליד הכיסא שלי עדיין נשאר ריק.
עברה עוד שעה ודניאל עדיין לא הגיעה. החלטתי ללכת לברר איפה היא.
יצאתי מהמשרד שלי לעבר העמדה של אליה.
"בוקר טוב למאחרת הרישמית של הקיץ!" צרחה אליה וסיננה "אופס" כשהבינה שכולם שמעו אותה.
"אנחנו אפילו כבר לא שותות ביחד את הקפה של הבוקר מרוב שאת מאחרת כל יום".
"בוקר טוב חברה שלי" גיחכתי ונשקתי לה לשלום "נשב ביחד בצהריים, את גם חייבת לי המון פרטים עסיסיים על ליל יום חמישי. שלא תחשבי ששכחתי".
צחקנו. היא הבטיחה לעדכן אותי בכל הפרטים והתנצלה שלא התקשרה מאז, פשוט היא הייתה קצת עסוקה. בטח שהיא תהיה עסוקה, הוא נראה גבר מעסיק, איך היא לא תהיה עסוקה??
"אלי כבר הגיע?" שאלתי והסתכלתי לכיוון המשרד שלו.
"הוא במשרד שלו, כבר מהבוקר הוא נעול שם עם החברה החדשה שלך" לחשה בציניות ואז אמרה בטון ערמומי וחייכה "מעניין מה הם עושים שם כל כך הרבה זמן".
מוזר. תהיתי על מה כבר יש להם לדבר בכל הזמן הזה.
אמרתי לאליה שאני מחכה להפסקת הצהריים,שלא תחשוב אפילו על להתחמק ממני, והלכתי למשרד שלי להמשיך בעבודה.
דניאל נכנסה אחרי שעה. היא בירכה אותי לשלום וחיבקה אותי חיבוק ארוך. היא הודתה לי על האירוח וישר התחילה לדבר על עומר ולשבח אותו.
ואז היא אמרה לי שדיברה עם אלי הבוקר. עשיתי את עצמי מופתעת ואמרתי שבאמת הסתקרנתי למה הגיעה רק עכשיו.
היא אמרה שהוא סתם שאל אותה מלא שאלות על השהות שלה כאן והתעניין לדעת אם היא מסתדרת.
משום מה, לא האמנתי לה. אבל הנחתי לעניין לבינתיים.
אחרי הפסקת הצהריים אלי כינס את כולנו.
"חבר'ה, אני מבקש מכולכם כמה דקות של ריכוז" ביקש בקולו הרם "התחלנו משא ומתן עם חברת אופנה גדולה, הם רוצים שנפיק להם את קמפיין הקיץ שלהם. חשבתי על איך להפוך את המשימה הזאת ליותר נחמדה וחשבתי על רעיון שכולם יאהבו" אמר והמשיך "חילקתי את כולכם לזוגות. אני רוצה מכל זוג עד יום רביעי שלושה רעיונות לקמפיין. כל זוג יציג את הרעיונות שלנו לכולנו בדרך שיבחר. שכל זוג יפנה לסוזן, המזכירה שלנו, ויקח ממנה דף הנחיות".
אני מתה על משימות כאלה, בגלל עבודות מהסוג הזה אני אוהבת כל כך לעבוד בתחום הפירסום.
"ועכשיו, לחלק שכולכם תשמחו לשמוע" אמר וחיכה כמה שניות לפני שהמשיך כדי לשמר על אפקט ההפתעה. "הזוג שהפרזנטציה שלו תיבחר יזכה בפרס מפנק מתנת 'אלי-האחד-והיחיד'+בונוס במשכורת". צחקנו כולנו מהדרמטיות שבה אמר את הדברים.
"אז עמיתים יקרים שלי, אני מקווה שלכולכם יהיו רעיונות מעולים, ואני עוד יותר מקווה שהתחרות תהיה מותחת וצמודה".
הוא הקריא את הזוגות והודיע לדניאל ולי שהוא משאיר אותנו ביחד כדי שנוכל להכיר טוב יותר בעזרת המשימה וכדי שנוכל לראשונה בשיתוף פעולה כמו צוות אמיתי.
שתינו היינו מרוצות. נדמה לי שהשילוב של המוחות שלנו הולך להוליד רעיון פצצה!
******
גם הפרק החמישי הגיע לסיומו.
אני נהנית מכל רגע של כתיבה, מקווה שגם אתם תיהנו לקרוא (:
כרגיל, אשמח לביקורות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
