עברו שבועיים מאז שחזרנו מטבריה.
הרבה דברים השתנו בשבועיים האחרונים.
אדל חסכה חצי מהסכום שתכננה לחסוך בשביל החופשה לתאילנד.
עשיתי לה הפתעה והשלמתי לה לסכום המלא, מהירושה של סבתא, גם ככה היא בזבזה את כל הכסף שלה עלי.
דניאל ישנה אצלי כל יום - עד שאתמול כבר הצעתי לה להעביר את כל הדברים שלה אלי.
גם ככה ההורים שלה עדיין בברלין. היא ממש שמחה מהרעיון וגם אדל הייתה מרוצה. היא אמרה שלפחות אני לא אהיה לבד בימים שהיא לא נמצאת ובזמן שתהיה בתאילנד. איזה כיף שיש לי אחות תומכת כזאת!
בעבודה השתנו עוד כמה דברים.
אליה בהתחלה הזדעזעה מהרעיון שדניאל ואני ביחד, היא גם קצת כעסה, אבל בסוף היא השלימה עם העניין והחלטנו לנסות להסתדר עם המצב הנתון. אז היא כבר לא זורקת לה עקיצות, לפחות לא לידי.
דניאל ואלי סיפרו לכל המשרד על הקרבה המשפחתית ביניהם, את התרמית הקטנה השארנו לעצמנו.
במקום זה, דניאל ואני שכנענו את אלי להוציא את כל המשרד ליומיים של מחנאות, ומחר כולנו נוסעים לצפון. אלי לא סיפר לנו מה היעד, כרגיל, הוא מת על הפתעות.
כולם התלהבו מהרעיון, אליה קצת התבאסה שצריך לישון בטבע אבל בסוף שיכנעתי אותה לבוא.
עם עומר לא דיברתי שבוע, עד שהוא חזר לשבת.
קפצנו לסיבוב בערב שישי. דיברנו בכנות. הוא הבטיח שישתדל לא להיעלם לי, שננסה לשמור על קשר, לפחות אם לא עכשיו אז לפחות שהעניינים ירגעו קצת.
הסברתי לו שלא הייתה לי שום כוונה לפגוע בו אבל שהכול התגלגל לכך, ושבאמת ניסיתי להתאהב בו. ואז הוא אמר את המשפט הכי חמוד שיכל להגיד באותו הרגע: "אי אפשר להתערב בענייני הלב, אני יודע ואני מבין" העיניים שלו היו עצובות וזה קרע אותי "מי כמוני יודע. אולי מתישהו נוכל לשבת ביחד, את ודניאל ובת הזוג שלי ואני". "הלוואי", אמרתי.
הפרסומת של אלי שודרה אתמול בפעם הראשונה בטלויזיה.
כולנו צפינו בה בהתלהבות. קיבלתי כמה טלפונים נרגשים שבירכו אותי על העבודה הטובה שעשינו.
לא הכי נעים, בהתחשב בעובדה שזאת לא באמת העבודה שלנו, אבל אמרתי תודה בנימוס והמשכתי הלאה.
"יפה שלי" קראתי לדניאל מהמקלחת "את יכולה להביא לי שמפו מהחדר *שלנו*?". הדגשתי את המילה 'שלנו' בכוונה, להבהיר לה טוב מאוד שעכשיו זה גם הבית שלה.
דניאל נכנסה לאמבטיה, עם השמפו ביד ובלי בגדים.
"אני יכולה לתת לך הרבה יותר משמפו" היא אמרה בחיוך שובבי "רק תבקשי".
היא התקרבה אלי, נכנסה באיטיות כדי שלא תחליק והתיישבה בין רגליי, כשגבה אלי.
הסטתי את שיערה הארוך והרך מצווארה ונישקתי לה כל חלק ממנו.
היא השמיעה קולות הנאה שקטים ותפסה את ראשי, הסתובבה אלי במהירות והתיישבה שוב בין רגליי, הפעם כשפנייה מול פניי.
"לפעמים אני חושבת שזה חלום" אמרה והניחה את ראשה בשקע בין הצוואר לכתפיים שלי.
"אם זה חלום אני מקווה שלא נתעורר ממנו לעולם" השבתי "ואם זאת המציאות, אז אני מקווה לא לחלום שוב על שום דבר אחר".
"אני אוהבת אותך, יותר מכל דבר אחר בעולם" אמרה והמשיכה "את יודעת, נכון?".
"זה תמיד נחמד לשמוע שוב" צחקקתי "הפעם המיליון ואחת תמיד נחמדה יותר מהפעם המיליון. ואת כל החיים שלי, את יודעת, נכון?".
"הפעם המיליון ואחת בהחלט הרבה יותר נחמדה" אמרה בקול חושני.
היא תפסה את שיערי וקירבה את פנייה אלי, היא נישקה אותי ברוך מספר דקות.
לאחר מכן הניחה עלי את ראשה. נשארנו מחובקות יחדיו באמבטיה, שוכחות מהשמפו או מהמרכך, או מכל דבר אחר.
בזמן הזה היינו רק שתינו - שתי בחורות מאושרות עם חיוך שמגיע עד לעיניים ולב פועם בחוזקה.
********************
זהו, זה הפרק האחרון של הסיפור :(
כמו שכבר ציינתי לפני כן, "דניאל" בשבילי היה יותר מסתם סיפור, זה היה ממש חלק מהחיים שלי, דרמטי ככל שישמע.
ובהזדמנות זאת אני אאחל לכל אחד ואחד למצוא את האחד שלו, לא משנה אם מדובר בבחורה או בגבר או בשילוב של שניהם. אני מאחלת לכל אחד לדעת לאהוב בלי גבולות ובלי הגדרות.
בימים אלה אני עובדת על סיפור חדש, "השכנה מהדירה ממול", הקונספט שלו קצת שונה.
בימים הקרובים אני אחליף את השם של הבלוג ואעלה תקציר ואסביר איך הוא הולך להיות.
הפרקים של "דניאל" תמיד יישארו בצד הבלוג (:
מקווה שתאהבו!! ((:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
