אפרת רצתה להוציא מראשה ומליבה את האהוב שלה אשר נטש אותה לטובת אחרת. היא התקשרה אליי נסערת "כל מה שאני עושה לא עוזר, אני לא מצליחה להוציא אותו מהלב שלי, למרות שאני יודעת שאסור לי להיות איתו. עזרי לי!!" התחננה אליי אפרת.

"את צריכה גבר, שיוציא את המניאק שלך מהראש" עניתי לה. "אין לי מאיפה" אמרה אפרת. לאחר מחשבה רבה עניתי לה "אני מוכנה לתת לך את הגבר שלי קצת, אולי הוא יצליח להשכיח ממך את אותו הבחור". אפרת תהתה בינה לבין עצמה, היא הרי יודעת את היתרונות של הגבר שלי, היא מודעת גם לחסרונות של הגבר שלי, אך כאן יש לה הזדמנות פז לנסות ולשכוח את הנוטש.

הוא אסף אותה בג'יפ שלו, אותו ג'יפ אשר על מושבו האחורי חגגנו יחד פעמים רבות. היא נכנסה לג'יפ, התיישבה במושב ואז היא ראתה אותו לראשונה בחייה. "אפרת" היא אמרה. "הגבר של גילה" הוא ענה והוסיף "נעים מאוד". "בקרוב יהיה יותר נעים" אמרה אפרת ומייד התחרטה על דבריה אלו. היא העיפה בו מבט נוסף. שום דבר בו לא נראה מיוחד. הוא לא חתיך, מעט שמנמן, לא שעיר מדי אך גם לא חלק. הוא לובש מכנסי בד נאות, נעליים שחורות, חולצה פשוטה, עוד יום במשרד. "לא" היא אמרה לעצמה, "אני לא נמשכת אליו, אין לי כל רצון שהוא לראות אותו ערום ובטח ובטח שלא להרגיש אותו בתוכי". הוא זיהה את החשש, הביט ישירות בעיניה וחייך אליה את אחד החיוכים הממיסים שלו. עיניו הירוקות אפורות היפנטו את עיניה והיא לא יכלה להסיר ממנו את מבטה. "אולי כן כדאי לתת לו צ'אנס" אמרה אפרת לעצמה, "מה יש לי כאן להפסיד?"

הם הגיעו לדירת המסתור. הוא שלף מכיסו את המפתח ופתח לה את הדלת. אפרת נכנסה לדירה, והוא מייד נכנס אחריה, נועל אחריו את הדלת. אפרת הסתובבה בדירה. היא נכנסה למטבח ואמרה "אתה יודע, אומרים שעל השיש זה ממש כייף" והוא לא הגיב. היא הביטה בו, שואלת את עצמה למה הוא לא מגיב ויצאה אל הסלון. הוא ניגש אליה וחיבק אותה מאחור. אפרת החלה פותחת את כפתורי חולצתה הארוכה. כפתור ועוד כפתור, ולאחריו עוד אחד ועוד אחד, בעוד שהגבר שלי מנשק אותה בעורפה ואילו היא מסיטה את ראשה שמאלה, מאפשרת לו מרחב גדול יותר לנשיקותיו. הוא שולח יד אל פתח חולצתה של אפרת בעוד אפרת ממשיכה לפתוח עוד ועוד כפתורים. הגבר שלי מתרחק ממנה מעט ופותח את חזייתה. הוא חופן את שני שדיה בידיו, בעוד אפרת מסיימת לפתוח את הכפתורים ומשילה מעליה את חולצתה. אפרת שולחת את ידה לאחור, פותחת את חגורת מכנסיו. הגבר שלי עוזב את שדיה, פותח את כפתור מכנסיו ואילו אפרת מורידה אותם מטה ביחד עם תחתוניו. בעודה מפשילה מטה את מכנסיו היא מרגישה בידה את איברו ותוהה הכיצד זה אין הוא זקור לכבודה. היא חושבת האם עליה ללטפו, או שמא להכניסו לפיה, אך היא אינה מסוגלת לעשות זאת, אלא היא עוזבת אותו בשלו. "הוא עוד יגדל" היא אומרת לעצמה, מורידה את הטייץ הלבן אשר לבשה לכבודו ביחד עם תחתוניה ונשכבת על המיטה, מפסקת את רגליה ומבקשת ממנו לבוא. "רגע, אפילו לא עומד לי, איך אני אבוא?" הוא עונה לה וחושב לעצמו האם ייתכן כדבר הזה, שבחורה תוותר על משחק מקדים? הרי זה חלק ניכר מהעניין. להנות, לגרום למעט מתח מיני לפני האקט עצמו, לפנק, להתפנק, ואילו היא רוצה את איברו בתוכה. אני רוצה לנשק, להתנשק, ללטף, להתלטף ל.... "בוא כבר!" היא קוטעת את חוט מחשבתו. הגבר שלי חושב מה עליו לעשות כעת, הוא יכול לשכב לידה, אך דבר לא יקרה היות ואיברו אינו זקור עדיין, ולכן בוחר הוא להביא את ראשו אל בין רגליה. הוא מעביר את לשונו הרטובה בין רגליה, חולף איתה על פני דגדגנה ויורד מטה לטעום את נוזליה. "תן לי אותו!" היא פוקדת עליו ואילו הגבר שלי חסר אונים מולה. "תן לי כבר אמרתי לך!" היא פוקדת עליו שוב אך הוא מביט בה ואומר "אבל עדיין לא עומד לי". "אז תעמיד אותו!" היא פוקדת עליו. "את יודעת, אם את תלטפי אותו, תהיי בטוחה שהוא יעמוד לכבודך". "אני לא נוגעת בו!" היא אומרת לגבר שלי. "אם את לא נוגעת בו, את גם לא תקבלי אותו", הוא עונה לה ומחייך בשביעות רצון. "אבל הבטחת לי!" היא אומרת. "את יודעת, אם את באה רטובה מהבית, זה לא אומר שלא צריך משחק מקדים. אם את לא רוצה לשחק משחק מקדים, את לא תראי את המשחק המרכזי" הוא אומר וצולל עם ראשו אל בין רגליה. אפרת לוקחת את ידו של הגבר שלי ומניחה אותה על שדה הימני. הוא פוקח את עניו ומביט בה, רואה אותה נהנית. היא מביטה בו ומחייכת, מעלה ומורידה מעט את אגנה כדי להקל עליו את המלאכה. אפרת מנצלת רגע של הפוגה בפעולת הלשון, ומסתובבת ימינה, ומסובבת גם את גופו של הגבר שלי, כך שכעת הוא שוכב על גבו. היא מתיישבת על החזה שלו, איברה מופנה אל פיו. הוא שולח לשון ארוכה ומלקק בעודו מלטף את איברו המזדקר. אפרת מביטה לאחור, רואה את איברו הזקור ומבקשת ממנו לשים קונדום. הגבר שלי מוציא את הקונדום מעטיפתו, פותח את הגלגול של הקונדום, מותח אותו לצדדים ומניח אותו על איברו. אפרת מתחילה לנוע עם אגנה על החזה של הגבר שלי לכיוון מטה, גולשת על בטנו השמנמנה ומביאה את איברה אל מעל איברו. היא מתיישבת על איברו, אך הגבר שלי מזיז את אגנו מטה, מרחיק את איברו מאיברה. "מה אתה עושה?" היא שואלת אותו, "התכוונת מה אני לא עושה?" הוא עונה. "טוב, מה אתה לא עושה?" היא שבה ומתקנת את שאלתה, "אותך" הוא עונה לה, מחייך ומקים את עצמו לישיבה.

התסכול של אפרת גואה. "אני רוצה אותך בתוכי" היא אומרת לו. "לא!" הוא עונה, "אמרתי לך שלא תקבלי אותי היום, אז את לא תקבלי אותי היום". אפרת מתחילה להתחנן אליו. אותה אפרת שלא חשבה עד לפני חודש שהיא בכלל תהיה מסוגלת לגעת בגבר. אותה אפרת שלא חשבה שגבר זה משהו שצריך בחיים, היא כעת מתחננת בשביל לקבל גבר. "תן לי אותו בבקשה" היא מתחננת. "הכי הרבה שאני אתן לך היום זה לשון" הוא אומר ומייד אפרת נשכבת על גבה, מפסקת את רגליה וסוגרת אותן מסביב לראשו של הגבר שלי, מצמידה את ראשו אל בין רגליה. הגבר שלי מצמיד את שפתיו אל מסביב לדגדגנה של אפרת ויונק אותו אל תוך פיו. הוא מעביר את לשונו סביבו, בעודו שם לב כי אין דגדגנה נפוח כלל וכלל. "אני לא מצליח להבין" הוא אומר לעצמו, "הבחורה מינית לגמרי, דורשת, אבל הדגדגן לא נפוח?" הוא מחדיר את קצה אצבעו לתוכה, מרגיש כיצד היא מקבלת את אצבעו באהבה. הוא מקפל את אצבעו בתוכה, מביא אותה אל מאחורי הדגדגן שלה, לנקודה שאני כה אוהבת, אך אפרת לא מגיבה לזה כמוני, אלא נשארת אדישה למגעו. הוא ממשיך לחפש את הנקודות אשר יגרמו עונג לאפרת, אך ללא הצלחה. "תן לי!" שוב דורשת אפרת, אך הוא נשאר בסירובו ואומר "אם עוד פעם תבקשי אני אקום". "נראה אותך" באה תגובתה של אפרת והגבר שלי מנסה לקום מבין רגליה. אפרת סוגרת עליו את רגליה, לא מאפשרת לו לקום. הוא דוחף את עצמו עם הידיים, עד אשר מצליח לחמוק מאחיזת רגליה והוא נעמד. אפרת מייד נעמדת אחריו. "בוא" היא קוראת לו והוא מסתובב ומתרחק ממנה. הוא שוקל את צעדיו הבאים. הרי ברור לו כי אפרת רוצה אותו, אך אם הוא לא ייתן לה את מבוקשה, הסיכוי שהיא תרצה אותו בעתיד הרבה יותר גדול. מהצד השני, אם הוא לא ייתן לה את מבוקשה, יכול להיות שהיא לא תרצה לדבר איתו שוב.

-"את צריכה ללמוד כמה דברים, אני אהיה המורה שלך" הוא אומר לה.

-"אני מוכנה ללמוד ממך, אבל תתחיל בזה שתתן לי את מה שאני רוצה".

-"זה לא יקרה היום" הוא אומר לה, מסתובב ויוצא מהחדר. היא רצה אחריו "בבקשה!" היא מתחננת "תן לי אותו, אפילו לקצת".

-"לא!" הוא אומר ונכנס למטבח. אפרת מקפצת בקלילות על השיש, מפסקת את רגליה ואומרת לו "יש לי פנטזיה על השיש".

-"אני אגשים לך את כל הפנטזיות שיש לך, וגם את אלו שעוד יהיו לך בעתיד" הוא אומר לה, מתקרב אליה, נעמד על קצות אצבעותיו, אוחז באיברו הזקור ומעביר אותו על איברה. "תן לי אותו כבר!" היא ספק אומרת ספק צועקת. נואשת. הוא מביט מטה, רואה את איברו הזקור מתחכך באיברה, מזיז אותו מעלה ומטה באמצעות ידו, ומחייך. "לא" הוא אומר לה, "את לא תקבלי אותו היום". היא סוגרת את רגליה מסביב לגבו, מנסה להצמיד אותו אליה, ואילו הוא בתגובה, אוחז את איברו בידו השמאלית, ובידו הימנית מוריד מאיברו את הקונדום "אני לא אכנס אלייך היום!"