יום שבת, 6 וחצי בבוקר, השעון המעורר מצלצל.
"עוד יום עבודה" אני מסננת לי בשקט ומייד מתנחמת בכך שלפחות אראה את הבוס שלי. אני קמה באיטיות מהמיטה, וצועדת אל חדר האמבטיה. שקט חשוד עולה מהרחוב, וקולות הבוקר אינם נשמעים כקולות הרגילים. "שבת" אני אומרת לעצמי, סתם כיוונתי את השעון ואז אני נזכרת שכיוונתי שעון, כי קבעתי לצאת לטיול ג'יפים עם הגבר שלי. אני מזדקפת בשמחה, מסיימת את ענייני האמבטיה, מתלבשת, מכינה קפה וממתינה לשבע, או אז אמור הגבר שלי לבוא ולאסוף אותי.

בדיוק בשעה היעודה, הגבר שלי מתקשר ואומר שהוא ממתין לי למטה. אני לוקחת את התיק ויוצאת אליו. הוא לא טורח לצאת ממושבו, ואני מתיישבת לידו ואנו מתחילים לנסוע. "קבענו עם החבר'ה ליד בית שאן" הוא אומר לי, ואני מבינה שיש לי לפחות שעה וחצי של זמן שינה איכותי. אני מורידה את המשענת מעט לאחור, מניחה את ראשי על החלון ונרדמת חיש מהר. טלטולים בלתי צפויים מעירים אותי ואני פוקחת את עיניי ורואה כי כבר חלפה לה שעה של נסיעה ואני רואה כי הכביש בהחלט אינו כביש הבקעה, כי אם כביש משובש מאוד. "לא קבעתם במקום נורמלי?" אני שואלת את הגבר שלי. "כן" הוא עונה, "קבענו במקום נורמלי לגמרי, אבל יש לנו פנאי, וחשבתי לנצל אותו ולקפוץ לאיזה מעיין בדרך". "מעיין נשמע לי כמו רעיון מצוין" אני עונה ורואה את עצמי בעיניי רוחי טובלת במים קרירים. "אם יש לך בגד ים, כדאי שתלבשי אותו עכשיו, לפני שנגיע, כי בטח שם לא נהיה לבד" אומר הגבר שלי ואני דווקא מפנטזת על שחיה בעירום.

הג'יפ של הגבר שלי ממשיך לקפץ לו בשביל, יורד לדרך עוד יותר צדדית, והנה הוא מחנה את הג'יפ בצל במרחק של פחות ממטר משפת המעין. "זהו, הגענו" הוא אומר בעודי מביטה סביב ורואה כי אין איש באיזור. אני מביטה סביב, רואה מעיין רחב ידיים, סוף מסביבו. אני מזהה את המקום מביקורים קודמים שלי במעין הזה ויודעת כי הוא עמוק ונעים מאוד לרחצה. "תראה איזו שלווה" אני אומרת לו, פותחת את דלת הג'יפ, מורידה מעצמי את כל בגדיי ונכנסת למעיין עירומה כביום היוולדי. "מה יקרה אם יבוא מישהו?" שואל הגבר שלי. אני מביטה בו, מחייכת אליו ומכניסה את ראשי מתחת למים, נותנת להם לקרר את גופי העירום. "אני אשמור" הוא אומר, מבין שאין לו כל סיכוי לשכנע אותי להתלבש. הוא ניגש אל תא המטען של הג'יפ שלו, מוציא כסא מתקפל ומניח אותו ליד הג'יפ. הוא מתיישב עליו ונשען על מכסה המנוע, מביט בי בהנאה שוחה, חופשת אל השמש את ישבני מדי פעם.

"בוא" אני קוראת לו מתוך המים, "תצטרף אליי". 
"אין סיכוי" באה התשובה, אני נשאר כאן בחוץ, שומר שאם אשמע מישהו, יהיה לך מספיק זמן לצאת ולהתלבש.
"בוא" אני חוזרת ומפצירה בגבר שלי, "המים קרירים, שוטפים לי את כל הגוף ולמען האמת זה די מחרמן אותי, בטח ובטח כשאתה כאן". הגבר שלי מחייך אליי חיוך רחב ואומר "אם את רוצה שיקרה משהו, זה יהיה מחוץ למים". עם הבטחה כזאת, אני יודעת שמוטב לי לצאת החוצה, וחבל לבזבז את מעט הזמן שיש לנו בוויכוח סרק כזה או אחר. אני שוחה אל גדת המעיין, מטפסת החוצה ונעמדת מולו בעודי מטפטפת מים. הוא מגיש לי מגבת ואני פורסת אותה על מכסה המנוע של הג'יפ. הגבר שלי מביט בי במבט שואל ואני מקפצת על מכסה המנוע, מתיישבת על המגבת ומשעינה את גבי לאחור, כך שכעת אני שכובה על המגבת המונחת על מכסה המנוע. הגבר שלי מסובב את הכסא שלו, מתיישב עליו כך שכעת פניו מופנות אליי. באמצעות ידו הימנית הוא נוגע בירכי השמאלית, ואני כבר מבינה מה הוא רוצה, מפסקת מעט את רגליי ומקרבת את איברי אל עבר קצה מכסה המנוע, כך שאיברי כעת מול פניו. הגבר שלי נושק לאיברי בעדינות. ההרגשה העולה מאיברי הקריר והרטוב מעוררת בי רצון עז להמשך, ואני מרגישה כיצד נוזליי מבעבעים באחת ומסוגלים למלא את המעיין הנובע לידנו. אני מרגישה כיצד אצבעותיו של הגבר שלי מפסקות מעט את איברי, חושפות לאור השמש את דגדגני ומייד אני מקבלת עוד נשיקה, ישירות לדגדגן. נשיקה אשר לאחריה אין הוא מרפה מדגדגני, אלא יונק אותו לתוך פיו ומעביר עליו את לשונו. גלי חום עולים היישר מאיברי ומתפשטים בכל רחבי גופי, מתגברים על חומו של מכסה המנוע אשר מתחתיי. אני מרגישה כיצד אצבעו מטיילת לה מסביב לשפתיי התחתונות בעוד הוא ממשיך לינוק את דגדגני. הוא מרפה מדגדגני, מביט באיברי המונח לפניו. הוא שולח החוצה את לשונו, מעביר אותה על איברי, מלמעלה ועד למטה, טועם את נוזליי הנשפכים החוצה. הוא מחזיר את לשונו אל דגדגני, ויחד עם יניקה חוזרת של הדגדגן הוא מחדיר לתוכי אצבע ארוכה המתקבלת בברכה ובשמחה. ההתרגשות אדירה, אני מרגישה כיצד איברי מתכווץ על האצבע של הגבר שלי. אני לא מבינה כיצד מתחילות ההתכווצויות כה מהר, הרי הוא רק התחיל הרגע, אין מצב שאני הולכת לגמור כל כך מהר. הגבר שלי מרגיש זאת, ומתחיל להניע את אצבעו בתוכי, מקפל ומיישר אותה, אני מתחילה לגנוח, בעודי מרגישה כי כמות הנוזלים אשר אני מגירה אל אצבעו הולכת ועולה. קולות היניקה של איברי נשמעים באוזניי, אך קולות הגניחות שלי עולים עליהם עשרות מונים. הוא מוצץ את הדגדגן שלי עוד ועוד, ומניע את אצבעו פנימה וחוצה, כאשר היא מקופלת בתוכי. אני מרגישה את גלי האושר שוטפים אותי, את איברי מתכווץ על אצבעו בעוצמה, שואב אותה אליי פנימה עוד ועוד והנה אני פולטת צרחת אושר חזקה, צרחה אשר מלווה גם בפליטת עוד נוזלים על אצבעו ולשונו, ובאורגזמה מדהימה. הגבר שלי לא עוזב אותי, לא מרים את ראשי מאיברי ואני מנסה להתחמק ממגעו, מניעה את אגני ימינה ושמאלה. הגבר שלי מוציא ממני את אצבעו אך אוחז אותי במותניי, מצמיד אותי אל מכסה המנוע של הג'יפ ולא מאפשר לי לזוז בעודו ממשיך ויונק את דגדגני. "די" אני מבקשת, אך הוא בשלו. "אני לא יכולה יותר" אני אומרת לו בעודי מנסה להניע את אגני הרחק ממנו. הוא מרים את ראשו מאיברי "אני יודע" הוא אומר ושוב וצולל אל תוך איברי הרגיש, מלקק את שאריות נוזליי.
כאשר הוא מסיים, אני קמה ממכסה מנוע של הג'יפ, וקופצת שוב אל המים. הבדלי הטמפרטורות עושות לי טוב ואני יודעת כי אני נמצאת עם הגבר הנכון. אין לי ספק בזה בכלל.

כאשר אני מסיימת להתרחץ במעיין, אני יוצאת, מתנגבת במגבת הפרוסה על מכסה המנוע ואנו עולים לג'יפ. הוא מתחיל לנהוג בעודי מתלבשת לידו. אני מחליטה לא ללבוש תחתונים, ואני מניחה אותם עליו, בעודי לובשת את מכנסיי תוך כדי נסיעה.
כאשר אנו מגיעים לנקודת המפגש, באיחור מה, שואלים אותנו למה התעכבנו. 
"עצרנו להתרענן במעיין" אומר הגבר שלי, בעוד חבריו מביטים בו משועשעים.
"אכן היתה עצירה מספקת ביותר" אני מוסיפה ומנקה מלחיו של הגבר שלי את שארית נוזליי אשר דבקה בה.