Hate my life.Hate my body.

סופש אחרון לפני שחוזרים מהחופש, זה נשמע קצת מפגר כי תכלס זה לא שאני חוזרת ללימודים או לבית ספר או לכל מסגרת נחמדה אחרת,

אני חוזרת לטיפול, חוזרת לאשפוז יום, חוזרת להיות במחלקה שוב שלוש פעמים בשבוע,

חוזרת להתחרפן, לא יצא לי כלום מהחופש הזה, ממש רציתי לרדת במשקל ולעשות משהו אמיתי אבל מפחדת מדי מהפסיכיאטרית,

לא יודעת איך אעמוד שוב בלחץ הזה של השקילות והביקורות,

מפחדת מהפגישה עם הדיאטנית שוב אחרי שלושה שבועות,

את האנשור כבר מזמן הפסקתי לשתות רק מהפחד שזה מעלה אותי מלא במשקל,

לא מצליחה לאכול ממש את התפריט ובכל זאת נראית כמו פילה בהיריון,

לא יודעת כבר מה נסגר איתי,

מרגישה כזאת מפגרת, שמנה, דוחה, 

בזמן האחרון גם מרגישה די בודדה, מוצאת את עצמי יותר מדי זמן בחדר. לבד. קוראת ספרים. אפילו הספרים שלי קשורים בהפרעת אכילה.

זה כל החיים שלי. החדר. מכון כושר. ספרים. קצת חברות שעוד לא נמאס להן ממני.

מחכה לחיים שייגמרו, מחכה למוות שיגאל אותי מייסורי.