Teenager Dirtbag

אבא שלי לא מבין בסדרי עדיפויות.

אחרי הבגרות האחרונה השנה, אני מתכוננת למחר.

זה יום שקשה לו נפשית, אני מבינה, זה קשה גם לי.

כולנו איבדנו אותו.

אבל עם כל הרצון שלו לתמוך בי, הוא לא תומך בסדרי עדיפויות שלי.

הוא ביקש ממני לכתוב משהו למחר, ואני באמת לא יודעת אם אני מסוגלת.

אני רבה עם עצמי יותר מאשר איתו או עם אמא שלי.

מצד שני, אני לא רוצה להגיע מחר בידיים ריקות, כשכולם מכינים את הממחטות ואת המכתבים שוברי הלב והמבכים.

אני גם אכתוב משהו, אבל כמו תמיד, אני אקרא אותו לעצמי, לשמיים.

אני לא אעמוד מול קהל של אנשים שמתבגרים כל שנה ונשארים באותו מרחק שנים ממני, ואקריא את המחשבות הכי כמוסות וכואבות שלי על בן אדם שכולנו אוהבים, רק בצורה קצת אחרת.

זה בסדר מבחינתי אם הם ירצו לשתף את מה שכתבו עם הקהל, אבל אני לא מתכוונת לעשות את זה.

יש דברים שאני מעדיפה לשמור לעצמי.