בחרתי במשפט הזה בתור כותרת למה שאני עומדת לכתוב, כי הקטע הזה, שנכתב והתבצע על ידי עמית צפריר, שינה לי את ההסתכלות על החיים שלי בתור כותבת. בתור אמנית?
(אם אני אצליח אני אשים קישור- בדרך כלל אני מסתבכת עם זה)
לא כתבתי פה הרבה זמן.
וכמה שעמית צפריר אומרת- על מה אפשר לכתוב כשטוב?
אני לא בטוחה עד כמה היה לי טוב לאחרונה.
אני חושבת שבעיקר ניסיתי לשרוד.
"אמנים לא כותבים שירים (על אנשים שהם באמת אוהבים)" צריך להיות המנטרה שלי בחיים.
אבל אני מניחה שאם זה היה נכון כבר מזמן הייתי מתפרקת לרסיסים.
לאגור את כל הכאב הזה בבטן.
בקטע, עמית צפריר מדברת על אהבה בצורה של זוגיות.
אני לוקחת את זה למקומות של אהבה מסוג נוסף.
אהבה של משפחה.
כשאני חושבת על זה, לא כתבתי על המשפחה שלי. ואני אוהבת אותם.
איבדתי אנשים, בדרך זו או אחרת, ועל כל אלה מעולם לא כתבתי.
אני לא יודעת אם המנטרה הזאת נכונה לחיים כי אני מכירה אנשים ששברו את החוקיות עליה עמית צפריר מדברת בקטעה.
אנשים שחשובים לי, שמעולם לא כתבתי עליהם שירים.
עדכון בקשר לחיי:
התחלתי ברומן תמונות לסבי.
ביליתי עם חברה שלי, והיא שלחה לבחור שמעוניין בה תמונות חשופות שלנו, נוגעות אחת בשניה.
לא שיתפתי אותה כי נהנתי.
נהנתי מהסכנה של לשלוח תמונות כאלה, נהנתי מהעובדה שמישהו נוגע בי ככה, מתחת לבגדים.
נהנתי מהנוכחות שלה.
ומאז אנחנו מתקשרות בינינו בתמונות חשופות ונוגעות, אבל לא יותר מדי.
תמיד פלג גוף עליון.
ואני לא יכולה להגיד לה שמה שמעניין אותי הוא פלג הגוף התחתון, שבוער לי כשזה קורה.
היא התחילה להפיץ שמועות על עצמה, כמו שקורה לפעמם, שהיא לסבית, אז זה עובד לטובתי לאחרונה.
הלוואי והיה לי מישהו שהיה מבין את ההרגשה ומחליף איתי תמונות.
מחליף איתי רוק.
מכניס ומוציא ממני, וגורם לי להרגיש כל כך מלאה וריקה באותו הזמן.
הסיבה לכותרת היא הקראש האחרון שלי: בחור שמבוגר ממני בשנתיים ועובד איפה שאני לומדת.
הוא הבחור היפה ביותר שראיתי בחיי, והוא גר בקומונה עם חברה שלי.
הבעתי באוזניה את מחשבותיי עליו, והיא ביטלה אותן, כשאמרה שלדעתה הוא לא חתיך , ובכך נעצרה השיחה.
הבעיה הרצינית התחילה כשלא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו. כבר שבוע.
ביום הקבווע שהוא לא נמצא, אני מרגישה ריקנות כי אני לא רואה אותו.
כשהוא הגיע לערב שניגנתי בו, התרגשתי כמו משוגעת והלב שלי רץ.
כשאני לבד בבית אני חושבת עליו, וזה גורם לי לתחושת ריקנות בבטן.
לאו דווקא בצורה מינית.
אני פשוט חושבת עליו ועל הקיום שלו.
הקראש התחיל לפני כמה זמן, אבל השיגעון התחיל בשבוע האחרון.
ואז הבנתי שלא כתבתי עליו כלום.
ובדרך כלל, כשאני מרגישה בשיגעון אובססיבי אני כותבת.
אני אנסה לכתוב עליו, ואז אני אחליט מה דעתי עליו לאחר מכן.
כינוי:
DESTROYA
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
