Teenager Dirtbag

השבוע האחרון היה מדהים.

למדתי על עצמי כלכך הרבה.

שאני במסוגלת לעשות כל דבר שאני רוצה, דבר ראשון.

מרחק לא יהווה בעיה אף פעם, רק מחסור בזמן.

ולמדתי שאני יצור חברתי, ושאנשים באמת רואים בי מודל לחיקוי במקומות מסוימים.

בקשר לבחור מהפוסט הקודם, ניסיתי לנהל איתו כמה שיחות רציניות השבוע אבל היה נדמה שהוא מתחמק ממני.

מזל שהייתה לי הזדמנות להעביר לו בכתב חלק מהדברים שרציתי להגיד, והוא עשה זאת גם, וזה ריגש אותי.

נתן לי  הרגשה שכן אכפת לו ממני.

בתור ההוויה שלי כבנאדם עם רגליים על הקרקע, אף פעם לא חשבתי שמערכת יחסים במרחק זה דבר שעובד.

מצד שני, אני נוטה לשקוע ולחלום על דברים שאני יודעת שפרקטית, הם לא ייתכנו.

אני צריכה לתת לו סיכוי, למרות שאני לא כלכך בטוחה לאן אני רוצה שמערכת היחסים הזאת תתקדם, אני רק יודעת שהאדם הזה עושה אותי מאושרת וגורם לי להרגיש בנוח ומוגנת.

מסוג האנשים שהייתי רוצה לשמור קרוב.

קצת מפחדת לרגע שזה יהפוך ליותר מידידים, כי אני מרגישה שאנחנו מתקרבים לשם בצעדי ענק.

זה לא שאני לא רוצה, אני פשוט לא יודעת איך.

ומפחיד אותי לדבר על זה לפני שזה באמת קורה מחשש שזה לא יקרה ושאני סתם דואגת.

להרבה מילים מופשטות יש הגדרה ומשמעות, אבל לאורך ההיסטוריה ולאורך האנושות, כל אחד הגדיר אהבה בדרך שונה, עם רגשות מתפרצים אחרים משל האחר, ואני לא יודעת למה לצפות.

קשה לי להגדיר את זה אהבה כשאני לא יודעת מה משמעות המילה אהבה.

לא זכורות לי תקופות שחייתי בשנאה עצמית של הגוף שלי.

הוא תמיד היה בסדר.

עד שיום אחד התחלתי להשמין, ממש מעט,ופתאום לא הרגשתי בנוח, לא הרגשתי שהמקום שלי הוא בחליפת השומן הזאת.

הרגשתי כאילו אני נמצאת בגוף של מישהי אחרת.

לא ראו את זה, אבל יכולתי להרגיש את זה.

סימני מתיחה חדשים, כשהציצי כבר לא נכנס לקאפ, והמכנסיים שמתקשרים להיסגר.

פתאום מידה 40.

לא הרגשתי רע עם המידה הזאת, אבל הרגשתי רע עם הפתאומיות הזאת.

לא הרגשתי רע.

פשוט הרגשתי לא בנוח, כאילו פתאום אני נמצאת בגוף הלא נכון.

בכל סיטואציה אחרת הייתי שמחה לעלות למידה D בחזייה, אבל רציתי לחזור ל C המוכר והאהוב שלי כדי להרגיש שוב עצמי.

אז התחלתי לעשות כושר.

לאט לאט, אבל יש שינוי.

הליכות מדי פעם, ובעיקר תרגילי בטן ורגליים בבית.

אני מרגישה יותר טוב.

אני שוקלת לפתח את זה.

אף פעם לא שקלתי "פיתוח גוף" אולי מפאת חוסר הנשיות שבדבר, או לפחות השם שניתן לזה.

אולי לא להתחיל לפתח את הגוף בצורה הזאת, אבל כשקניתי השבוע ג'ינס מידה 38 הרגשתי ניצחון.

שאני מצליחה להחזיר לעצמי את מה שהיה שלי ומה שאהבתי.

אני לא רוצה לרדת למידה 32,ואני יודעת שמבנה הגוף שלי לא היה נותן לי, אבל אני שמחה ואוהבת את ה38 במכנסיים, C בחזייה.

השאלה איך עכשיו נשארים פה, בלי לעלות או לרדת.

לא מדדתי משקל למעלה מחצי שנה, זה לא הפריע לי אף פעם.

ובבילויים עם חברות אני מקבלת מחמאות, דבר שאוטומטית משמח.

ראיתי כבר כמה מבטים סוררים שבוחנים אותי מכף רגל ועד ראש בעודי צועדת, אבל האמת שאני כלכך מאושרת, שיש סיכוי סביר שהביטחון העצמי והאהבה העצמית הזו היא מה שגורמת להם להסתכל, לא רק הנתונים הטבעיים המרשימים.