לפני כמה ימים כתב רווק תל אביב פוסט ושאל למה אנחנו כותבים פה בישרא. יומיים אח״כ, ישרא הודיעו שהם סוגרים.
מתילדה פירסמה היום פוסט ובו שאלה איך ישרא שינה לנו על החיים אז החלטתי לשבת ולכתוב על איך ישרא נכנס לחיי, מה קרה מאז
ומהן התוכניות להמשך
בישרא אני on ו-off בערך כבר 14 שנה (ועכשיו כשאני חושבת על זה, זו הזוגיות והמחויבות הכי ארוכה שיצא לי להיות בה). זה התחיל מבלוג פריקה של טינאייג׳רית שאין לה אף מקום להתבטא ולהוציא את כל הפחדים שלה וקצת לאוורר את המפרשים. זה גם היה המקום הבטוח לספר על האלימות שהיא חווה ולבכות בלי שאף אחד ישמע. זה המשיך עם בלוג צילום שנוצר במקביל לבלוג (עם 2 יוזרים שונים) וזה היה לפני אינסטגרם או פייסבוק אני אני יכולה לומר שהמצאתי את הטרנד של צילום וכתיבת ״יומן צילום״ 
בהמשך היה בלוג עיצובים שנפתח ונסגר כעבור כמעט שנה (אבא שלי היה בטוח שפוטושופ והתוכנה שיצרתי בה אנימציות זה וירוס, בחיי. הוא החליט שחייבים למחוק אותן מהמחשב...) ואז בלוג הכתיבה נסגר ונפתח לסירוגין. בתיכון מדי פעם כתבתי אבל בעיקר קראתי. הכרתי ככה בלוגריות שבהמשך הפכו לחברות וידידות בחיים האמיתיים.
שכחתי לציין אנקדוטה - לפני בערך 12 שנה הייתה תחרות בישרא שהיו צריכים להמליץ על בלוגים. זכיתי בתחרות וקיבלתי חולצה שחורה עם הכיתוב ״חולצה יפה מוזמנ/ת לשלי״. רק ישאבלוגרים ותיקים יבינו את הבדיחה אני זוכרת את הטינאייג׳רית שהייתי הולכת בגאווה עם החולצה ומרגישה חלק מקהילה גדולה. כמעט אף אחד מהאנשים שסבבו אותי לא הכיר את ישרא ולא הבין את הבדיחה אבל לי לא ממש היה אכפת כי הרגשתי כ״כ קולית להיות שייכת לקהילה ״סודית״ 
לפני שנתיים, תוך כדי שנה א שלי בתואר הבנתי שאני חייבת למצוא מקום לפרוק.
כשנכנסתי לאוניברסיטה, אף אחד לא הכין אותי לשוק שאני הולכת לקבל, במיוחד כשאת הולכת לתואר מדעי ואת חווה כל כך הרבה אכזבה. שנה א׳ אצלי הכילה המון בלבול, בהלה, אכזבה, השקעה והרגשתי שזה לא הולך לשום מקום. לא השקעתי בעצמי בכלל אלא רק בלימודים. ישנתי אולי 6 שעות בלילה כדי לנסות לפתור ש״ב ולא הפסקתי לקרוס. אני זוכרת שהיה איזה יום שהלכתי לאוניברסיטה ולא הפסקתי לבכות כל הדרך. עלו הרהורים האם אני עושה את המעשה הנכון, למה בכלל אני מתעללת בעצמי כל כך, חרטות שאני הולכת לתואר ש״צריך״ ולא שאני משתוקקת ועוד
המחשבות התגלגלו להן ובאמת ב-2015 נפתח בלוג. הבלוג נועד עבורי
בהתחלה היה קצת נסיון להגיע לבלוגים החמים (וזה היה כישלון חרוץ ) אבל מהר מאוד זה נזנח והגיע להיות בלוג שאני משתפת חוויות מהחיים והלימודים. כמו שאמרתי בתגובה ל״רווק תל אביבי״, ישרא הוא המקום בשבילי לפרוק ולומר את מה שעל ליבי בלי הפחד שאני צריכה להסתכל אחורה ולצדדים כדי לבדוק שאף אחד לא רואה.
מה שהפתיע אותי זה שדווקא התחלתי לשתף ממש את החוויות האישיות שלי התנועה לבלוג גדלה וכל פוסט הופיע בקטעים החמים (מוזר לי שיש אנשים שמעניין אותם לקרוא על חיים של סטודנטית מתוסכלת אבל זו כבר לא בחירה שלי )
בחצי השנה האחרונה, שהייתה מאוד קשה לי ברמה האישית עם חרם אנשים במחזור שלי, ישרא הפך להיות המקום בו אני מתעדת את השינוי שהחלטתי לקחת על עצמי ולתאר תובנות שעולות בעקבות התבוננות פנימית שהתחלתי ליישם על עצמי. אני פשוט בהלם כמה שהתהליך שינה אותי והיום אני יודעת הרבה יותר טוב להבין למה הגוף שלי מגיב לכל מיני סיטואציות ואיך אפשר לשנות את זה. זה תהליך שעדיין נמשך וימשך והוא לימד אותי שתמיד אפשר להשתנות, לשנות ושלפעמים התגובות של הגוף שלך פועלות מיד מתוך התת מודע כתוצאה מדברים שהיו לפני יותר מ-20 שנה
דרך הבלוג הנוכחי הכרתי עוד אנשים (הי מניפה, narrator ועמוס!) וקיבלתי המון פידבקים, תובנות, הערות והארות ולמדתי מכן.ם כל כך הרבה. באמת
קיבלתי כל כך הרבה תמיכה, במיוחד ברגעים שהכי הייתי זקוקה לכך ואני לא אשכח זאת. תודה
אני לא יודעת אם אני עוברת מישרא ולהיכן.
לא מצאתי משהו שממש מחלף את ישרא. blogger שייך לגוגל ואני לא מוכנה שהם ישאבו גם מהבלוג שלי מידע כי מספיק שהם עוקבים אחרינו גם ככה וב-wordpress אין כל מיני כלים, למשל מוניטריזציה, אלא רק בתשלום. גם אין שם קהילה וזה הדבר היפה פה בישרא..
כמתכנת אני יכולה להקים על שרת משלי אתר אבל עבורי זה המון עבודה ולא נוח לעבוד איתו לטווח הרחוק (אצטרך לבנות ממשק ידידותי למשתמשת וזה יקח לי כמה שבועות שאין לי כעת ולא יהיו עד לפחות לסיום התואר)
אם אתן.ם מוצאים פתרון אחר, עדכנו אותי
בינתיים אני פה ואם תהיה לי תובנה או מעבר לאתר אחר- אעדכן (ומזכירה פה שיש לי סקייפ אז אם מישהי או מישהו רוצים להמשיך ולהיות בקשר- רשמו לי בתגובה את היוזר שלכם.ן ואוסיפכם 
)
י.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
י. (ע"ר)
