ראשית, אני חייבת לעדכן שסיימתי לקרוא את משחקו של המלאך ומכאן ישנה אזהרת ***ספויילר***!
אוי ואבוי. סופו של הספר כל כך גרוע. קרלוס רואיס סאפון הוא סופר מוכשר מאוד, הוא הצליח לסקרן אותי לאורך כל הספר וכשהשיא היה כל כך עלוב והזוי שפשוט התאכזבתי קשות. הספר אכן מסקרן אבל סאפון לא ידע איך הוא יכול לפתור את כל הבלגן שהוא עשה בעלילה המפותלת ממילא שהוא החליט להרוג את כולם. כל אחת ואחת מהדמויות שהיו בעייתיות מתה. הסוף לא מכבד את הקורא. טרחת להכניס כל כך הרבה פיתולים ומורכבויות לכל דמות ודמות, לעומת אלה שהיו פשטניות להחריד אז למה לא לתת להם סוף ראוי יותר? ולמה הוא החליט שכריסטינה תחזור לדויד בגיל כל כך צעיר? זה חולני מעט בעיני.
זהו, פרקתי.
ועכשיו הספר ובאתי על החתום- אורית שחם- גובר. הספר החזיר לי את חדוות הקריאה.גובר היא סופרת מקסימה שהיטיבה לתאר מציאות שהיא כל כך שונה מהמציאות שלי ובעיני זה אחד המדדים הכי חשובים של סופר טוב. הספר מתאר 3 גיבורים שונים שבמקרה חוט חייהם נשזר אחד בשני. הספר מתמקד בשבת אחת שבה אנו נחשפים להבדלים בין דמות ודמות ולקשרים ביניהן. לכל הגיבורים יש נגיעה אישית לשואה דרך הוריו וזה מוטיב שחוזר על עצמו לאורך כל הספר. הספר מדבר על עדנה בראון לבית בודנהיימר, בתו של ארנסט בודנהיימר, אדם עשיר שחי חיי נוחות. עדנה כפועל יוצא מכך היא אלגנטית, מאופקת ואישה מכובדת. לעומתה יש את אסתי ירון, בת דודתה שהיא אישה בעיני גדולה מהחיים. גישה, יצרית, חיה ונושמת. היא לא בובת פורצלן כמו עדנה, היא פועלת ומתמסרת לכל חוויה ותחושה. ההבדלים ביניהם הם תהומים ומהווים בעצם בסיס לספר. בנוסף לשתיהן, יש את גיורא גרינשפן, ששתיהן מכירות וגם לו יש קשר לחייהן והוא מופיע בהם תדיר. הספר מתמקד בשבת אחת שבה כולם נפגשים על מנת להקריא את צוואתו של ארנסט, אביה של עדנה.
הספר מלא בפרטים ועשיר להפליא בתיאורים מגוונים שמושכים אותך לתוכו.
הספר מקבל 5 כוכבים מתוך 5
בבלוג זה
בכל הבלוגים
