"אני לא רוצה שתתחילו פה מצעד של תבניות, זה החג הראשון שלנו כנשואים ולא בא לי שתשבו פה עד אחת בלילה"ככה, במילים בוטות, הסבירה הבחורה האנטיפתית (שנשואה למי שהיה שכן וידיד טוב שלי) שהיא לא מעוניינת לארח יותר משני אנשים בסעודת החג הקרוב. זה קרה כשהתקשרתי לברר פרטים על הארוחה אליה הוזמנתי בידי בעלה.
וזה בסדר גמור מבחינתי, אני ממש לא מעוניינת לבוא לארוחה כזו.
מעדיפה לשבת בארוחת רווקים וגרושים פתטית ככל שתהיה ולא מול אישה שמחמיצה פניה אל מול אורחים שנאלצה להזמין בגלל בעלה.
וכמה היא יכולה להיות רעה? איך היא יכולה לשכוח את המקום שהיא עצמה הייתה בו כ"כ מהר?
האם אני בחרתי להיות רווקה? לא!
אני בחרתי לשהות בחג בעיר כי אצל ההורים ביישוב המשעמם ששבו הם גרים יש חשש כבד לאיבוד שפיותי.
למה היא הייתה צריכה להגיד לי את זה?
היא לא הייתה צריכה להיות כל כך בוטה כלפיי,
לנהג באטימות ולשכוח שרק לפני שנה היא הייתה באותה סיטואציה לא נעימה של רווקה המחפשת אחר ארוחת חג בעיר הגדולה.
רק לא להיות לבד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
